אצלנו הקורונה חוזרת, עוד לא ברור באיזו עוצמה. אצל האמריקנים היא מעולם לא לגמרי נעלמה. אצלנו מתו ממנה כ-6,000. באמריקה מתו כ-600 אלף. השוואה לא חשובה במיוחד כמובן, משום שאצלנו חיים פחות מעשרה מיליון תושבים ואצלם 330 מיליון. כאשר מודדים מקרי מוות לכל מיליון תושבים מקבלים תמונה בהירה יותר. ישראל במקום ה-66 בעולם. ארה״ב במקום ה-20. על כל מוות מקורונה בישראל, יחסית לגודל האוכלוסייה, היו באמריקה בערך פי שלושה, בפרו פי תשעה, בהונגריה פי חמישה, בברזיל פי ארבעה.
יש לכם אמון בניצן הורוביץ כשר הבריאות? בשאשא ביטון כשרת החינוך? בואו והשיבו לסקר המדד
זה מספר המתים לתושב. אפשר לספור עוד דברים. כמו מספר המתים לכל נדבק. יש מדינות עם מעט הדבקה, משום שהן דלילות אוכלוסין (הצפיפות היא גורם הדבקה משמעותי). יש מדינות שבהן בתי החולים לא יודעים להתמודד עם המעט שנדבקים, או שכבר אין בהן מקום לחולים, כמו שקרה באיטליה בתחילת המגפה. כך או כך, מגפות הן צרה גדולה למערכות ולבני אדם, וכר נרחב לתעסוקה לחובבי נתונים. בשבוע שעבר הוצעה למתעניינים מדידה חדשה: כמה שנות חיים בסך הכל קיצצה הקורונה. לא אצלנו – אולי שווה לעשות את החישוב הזה גם כאן. הבדיקה נעשתה בארצות הברית. ויש לה גם שורה תחתונה: הקורונה הביאה לאובדן של 5.5 מיליון שנות חיים.
מה זאת אומרת? נניח שאני, שמואל, מקווה לחיות עד גיל 81, שזו תוחלת החיים הממוצעת בישראל לגברים (ישראל במקום טוב בעולם. באמריקה, שבה אנחנו עוסקים, תוחלת החיים הממוצעת לגבר היא 76.3). נניח שחליתי בקורונה (לא קרה), ונניח שמתתי ממנה (גם זה, למיטב ידיעתי, לא קרה). ונניח שזה קרה השנה, כשאני בן 53. כלומר, חיי קוצרו, יחסית למצופה, ב-28 שנים.
וכמובן, זה תיאור שטחי של המצב. כי יש עוד כל מיני דברים שצריך לקחת בחשבון. חשוב במיוחד: תוחלת החיים המצופה עולה עם הגיל. קרי, מי שכבר הגיע לגילי המופלג יכול לצפות לחיות קצת יותר ממי שעכשיו רק בן 20 (כי הוא או היא יכולים להיפגע בשלושים השנים הבאות ואני כבר לא). ואם לתרגם לאמריקאית: תינוק שנולד באמריקה היום יצפה לחיות 79 שנים, אבל אמריקאי בן 65 יצפה לחיות 85 שנים.
אבל נעזוב את זה, ונדבר על בערך. מי שמת עשר שנים לפני ״הזמן״, הפסיד עשר שנים, מי ש-20 שנה לפני, הפסיד 20. וכך הלאה. כל שנה הרבה מאוד בני אדם מפסידים שנות חיים. כל מי שמת לפני הזמן שיכול היה ״לצפות״ לו. לדוגמה: בשנת 2019 מתו באמריקה משבץ כ-150 אלף בני אדם. זה אומר הפסד כולל של בערך מיליון ו-800 אלף שנות חיים. אם תעשו את החשבון תבינו, שהשבץ מכה יחסית מאוחר. לכן, הוא מקצר, בממוצע, בערך שתיים עשרה שנות חיים. מה שמקצר בממוצע הרבה יותר שנים הן קטגוריה המכונה ״תאונות״. בני אדם מתים מכל מיני תאונות, רבות מהן בגיל צעיר יחסית. לכן, אובדן מתאונה הוא בממוצע אובדן של 31 שנות חיים. ב-2019 מספר המתים מתאונות רק קצת יותר גבוה ממספר המתים משבץ (170 אלף), אבל מספר שנות חיים האבודות היה גבוה הרבה יותר (5.3 מיליון לעומת 1.8 מיליון).
עכשיו, כשהכול ברור, אפשר לראות מה עשו אנשי מכון פיו עם הקורונה. מדובר בנתוני 2020, כי את 2021 עוד אין. 380 אלף אמריקנים מתו מקורונה בשנת 2020. אלא שגם קורונה, כמו שבץ, הורגת בעיקר אנשים ונשים בגיל המבוגר. שבץ מקצר 12 שנים בממוצע, הקורונה מקצרת 14 שנים בממוצע (סרטן וסוכרת, למי שמתעניין, 17 שנים בממוצע). קחו את הקיצור והכפילו במספר המתים, ובדרך קחו בחשבון את תוחלת החיים המצופה לכל אחת ואחת על פי גילם, ותקבלו את המספר המזעזע 5.5 מיליון שנים. יותר מתאונות, יותר משבץ, מסוכרת, יותר מאלצהיימר (שמקצרת בממוצע שמונה שנים).
מעניין? זה בטח קצת מערער את התדמית של הקורונה כקוטלת קשישים, שממילא לא נותר להם זמן רב לחיות. הפסד ממוצע של 14 שנות חיים זה לא מעט. וזה מה שהיא מקצרת. פחות מסרטן, אבל יותר ממחלות לב. יותר משבץ. לא מעט.
יש לכם אמון בליברמן כשר האוצר? באיילת שקד כשרת הפנים? בואו והשיבו לסקר המדד
