ההסכם עם איחוד האמירויות היה היסטורי והיווה פרק חדש ביחסיה המורכבים של ישראל עם מדינות ערב. כמעט 20 שנה אחרי הסכם השלום עם מדינה ערבית, איחוד האמירויות הערביות הייתה למדינת המפרץ הראשונה שמנרמלת את היחסים עם ישראל. מכאן היחסים רק הלכו והתחממו, דובאי הפכה לעיר תיירות של ישראלים מן המניין והתקשורת הלכה והתמלאה עם כתבות על הטיסות לחברה החדשה לישראל ועל האטרקציות התיירותיות בה.
האזינו לפרק ב"עוד יום"
אבל יש גם צד אחר לאיחוד האמירויות, צד שפחות שמענו עליו בין כל התמונות של הישראלים מחוץ לבורג' ח'ליפה ובמלונות מפוארים שמילאו את הרשתות החברתיות וערוצי הטלוויזיה. הפעם בהסכת "עוד יום", כתב כאן חדשות לענייני ערבים רועי קייס עושה לנו סדר סביב ידידתנו החדשה מהמפרץ, וחושף צד שפחות זכה לייצוג בתקשורת - מערכת החוק האמריתית שנוטה להחמיר עם מעשים שרובנו לא חשבנו שאי פעם יוכלו להוביל למעצר.
במערכת החוק של האמירויות אפשר למצוא, לצד עבירות שאנחנו מכירים כגון גניבה ומרמה, גם המון חוקים שנוגעים לכל היבטי חייהם של האזרחים. שתיית אלכוהול? עבירה, זה יחסית ידוע בעולם המוסלמי. אבל מה עם מין מחוץ לנישואים? גם עבירה. לשתף קישור לארגון צדקה שאינו מאושר באמירויות? כן, זאת גם עבירה. לכתוב בפייסבוק מילה רעה על אזרח אמירתי? זאת עבירה מאוד חמורה, יותר ממה שחשבתם.
האמירויות היא מדינה שונה משאר מדינות המפרץ ומדינות המזרח התיכון בפרט. כדי להתבלט על פני מדינות אחרות באזור, דובאי ואבו דאבי ביססו את עצמן כיעדי תיירות. מקומות שעורכים בהם כנסים בינלאומיים, שיש בהם מועדונים ומלונות, מעין לאס וגאס של המזרח התיכון. זה יצר קונפליקט במדינה, כי בעוד האמירויות היא מדינה מוסלמית-סונית, שהחוק בה מבוסס על ההלכה האסלאמית, תיירים מערביים רוצים להינות בה ממותרות מערביות, שרבות מהן אסורות במדינה.
אז איך מתמודדים עם הניגוד? משתדלים להחריג אזורי תיירות מאכיפת החוק, נותנים אישורים מיוחדים לשתות אלכוהול במלונות, מבליטים את החופים ומצניעים את האיסורים. אבל מה קורה כשתיירים נעצרים על דברים שהם אפילו לא ידעו כשהם אסורים? את המקרים האלה נשמע בהסכת מסיפורים של התיירים שנעצרו על תגובות פייסבוק שכתבו כמה שנים לפני הביקור שלהם במדינה ועל איך רק התערבות תקשורתית היא זו שמובילה לשחרור וזיכוי של העצורים, כדי לא להפריע לתדמית של השלטון במדינה.
