האם מערכת החינוך הצליחה לקחת את מעט הדברים הטובים שקרו בקורונה ולשמור אותם, עכשיו כשאנחנו חוזרים לשגרה? אז התשובה היא - נראה לי שלא.
קבלו את הסיפור הבא – מורה ירושלמי סיפר לי שהתלמידות והתלמידים שלו יוצאים לטיול שנתי. סופר מגניב, כולם נורא מבסוטים. ומשרד החינוך שלח להם הוראות, מה התלמידים צריכים להביא. ציוד וזה וכל מיני, ובסוף ההורים צריכים למלא אישור בריאות דיגיטלי אבל אישור השתתפות ידני בלבד.
עכשיו הוא אומר לי: תקשיב, אני מלכתחילה הייתי פסימי. אני חשבתי, הוא אומר, שברגע שהקורונה תיגמר המערכת תחזור אחורנית תוך שלוש דקות לכל הדברים הגרועים שהיו בה קודם. אבל אפילו אני לא חשבתי, ככה הוא אומר, שנחזור לאישורים ידניים.
כאילו, ראבק, הכול עבר לזום, אבל את האישור לבית ספר צריך להביא ידנית?! למה? אני יודע, זה סיפור קטן וטיפשי ושולי, הכול נכון. אבל הנמשל שלו הוא הרבה יותר גדול – על מערכת מאובנת שלא מצליחה להתקדם קדימה ולפעמים זה נראה כאילו היא עושה לנו בכוונה. בואו נתחיל מזה, מהאישורים הידניים. בואו נבטל אותם. שההורים ישלחו אישור בוואטסאפ ונתקדם משם.
