היום קרה דבר מדהים בבג"ץ: סוף סוף התקיים דיון בעניין "מענק הרמטכ"ל" - התוספת לפנסייה התקציבית של פורשי צבא הקבע. חפרתי על זה כבר פעמיים, תרשו לי פעם שלישית, כי בסוף אלה כספי המיסים שלנו.
היום (חמישי) הגיעו לדיון בבג"ץ נציגי משרד האוצר ומשרד המשפטים, ועמותת צדק פיננסי שעתרה לבג"ץ. גם הצבא שלח נציג - את ראש אכ"א, אלוף מוטי אלמוז, שיבוא וידבר נגד העתירה הזו. כל הנציגים השמיעו את עמדותיהם ובסופו של דבר, השופטים רמזו שייתכן מאוד שהם ייתנו צו, שלפחות באופן זמני יפסיק את התוספת הזאת - עד שהעניין יוסדר סופית.
ואז קרה הדבר המדהים הבא: הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו, רב-אלוף אביב כוכבי, הודיע שהוא עוזב הכול, עולה לירושלים, ורוצה לבוא לבג"ץ להציג בפני השופטים את עמדתו בעניין. אלא שזה היה כבר אחרי שהדיון הסתיים. אחרי שהוא קלט שיש סיכוי שמישהו יזיז לו את הגבינה הזאת.
העניין הוא שמחוץ לצה"ל שום דבר לא עובד כמו בתוך צה"ל והשופטים לא קופצים לדום רק כי הרמטכ"ל אמר. אבל הוא הצליח איכשהו לכופף את היד של פרקליטות המדינה, שהוציאה בקשה דחופה, לפנים משורת הדין, שביקשה מבית המשפט, כי במקרה שהשופטים הולכים לפסוק נגד צה"ל - שייתנו זמן לרמטכ"ל לדבר איתם.
אפשר להסתכל על זה כעל "וואו, איזה יופי שהרמטכ"ל דואג לתנאים של אנשי הקבע", אבל כשמדובר בהטבת יתר כל כך נדיבה, שמשרד המשפטים ומשרד האוצר חושבים שהיא לא חוקית, שאין לה אח ורע בשירות הציבורי ולכל מי שמקבלים פנסייה תקציבית - הטבה ששווה שמונה מיליון שקלים בממוצע לכל איש קבע; ובנוסף, כשהרמטכ"ל מוכן לעזוב הכול ולעלות לירושלים בשביל להציג בעצמו את הטיעונים בעד - זה לא נראה טוב. זה נראה כמו צבא שיש לו מדינה.
