השבוע התפרסם הדוח השנתי של הממונה על השכר במשרד האוצר, דוח שמנתח בכל צורה אפשרית את השכר והתעסוקה במגזר הציבורי, וליתר דיוק - במשרדי הממשלה, במערכת הבריאות, במערכת החינוך ובמערכת הביטחון.
בדוח הזה יש עולם ומלואו. באמת. אין-סוף נתונים. כמה שוות הפנסיות התקציביות של צה"ל לדוגמה. התשובה היא כמעט 8 מיליון שקל בממוצע לכל איש קבע, שזה הרבה הרבה יותר מכל מגזר אחר בממשלה. אבל בואו נתמקד במשהו אחר. כי עם כל הכבוד לפנסיות התקציביות וכל זה, בסוף מה שחשוב הוא שבמגזר הציבורי יעבדו אנשים טובים, כי הם אנשים שנותנים לציבור את השירות שעבורו הציבור משלם מיסים. וזה נוגע גם למערכת החינוך, שכל השבוע הייתה בכותרות בגלל אזלת ידה של הממשלה, וכאמור נבדקה גם בדוח הממונה על השכר.
להתחיל מבראשית: הגיע הזמן לריסטארט במערכת החינוך
אז הניתוח של הממונה על השכר מצא כמה נקודות מאוד לא חיוביות לגבי טיב עובדי המגזר הציבורי. נכון שזו הכללה גסה מאוד ואין כוונה להעליב פה אף אחד, רק להראות תמונת מצב. מה שרואים בדוח הוא מה קורה לשכר של עובדים במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי ובמשרדי הממשלה כפונקציה של הוותק שלהם.
במגזר הפרטי השכר של העובדים עולה בתחילת הקריירה, עד שהוא מגיע לשיא שלו באמצע שנות ה-40. במגזר הציבורי, לעומת זאת, השכר רק ממשיך לעלות ולעלות, ומגיע לשיא שלו ממש לפני הפרישה. או במילים אחרות, זה לא משנה אם אתם טובים בעבודה שלכם או לא - אם אתם במגזר הציבורי מובטח לכם שהשכר שלכם פשוט יעלה עם הוותק. שזה, איך נאמר, לא התמריץ הכי טוב לעבודה טובה.
ואם אתם רוצים את זה ביותר מדכדכך - אז הנה: הממונה על השכר בדק מה ההשכלה של עובדים במגזר הציבורי שעבדו ב-2010 במגזר הציבורי ועזבו אותו למגזר הפרטי, לעומת כאלה שנשארו בו. אז ככה - הפסיכומטרי הממוצע של העובדים שעזבו אל המגזר הפרטי הוא 543. הפסיכומטרי של העובדים שנשארו? 434.
כאמור, לא מדובר בניסיון להכפיש את עובדי המגזר הציבורי. זה לא המצב. אבל נורמות ההעסקה והשכר במגזר הציבורי הן משהו עתיק שצריך לחלוף מן העולם, בעיקר כי זה מנוון ומחליש את המגזר הציבורי עצמו, וכתוצאה מזה את השירות שהציבור מקבל.
רוב העובדים שעוזבים את המגזר הציבורי בתוך עשר שנים הם העובדים הטובים, המשכילים, החרוצים, והמצטיינים. הם עוזבים כי הם יודעים שהם יוכלו להשתכר יותר במגזר הפרטי, להיות מוקפים בכוח אדם טוב יותר, עם אפשרויות מוביליות טובות יותר.
ובינתיים, במגזר הציבורי, אי אפשר לתת שכר גבוה למצטיינים, אי אפשר לפטר את הגרועים, והכול מתנוון.עכשיו השאלה היחידה היא האם תהיה כאן מנהיגות - גם מצד ההסתדרות וגם מצד משרד האוצר - שתצליח יחד לשנות את התמונה הזו.
איך כל זה מתקשר למערכת החינוך? פערי שכר בין עובדים צעירים לוותיקים הוא אחד מהמאפיינים הבולטים של תחום ההוראה. ובעוד שהתנתלות הממשלה, ובפרט משרד החינוך, בזמן משבר הקורונה מעלה תהיות לגבי שינויים יסודיים והכרחיים שיש לבצע בממשק של המדינה מול מוסדות הלימוד, דוח הממונה על השכר מעלה גם שאלות לגבי השינויים שצריכים להגיע מצד המורים והגופים המייצגים אותם.
הממונה על השכר גם מתייחס בדוח שלו לנושא הטעון של ימי החופשה של המורים, שאינם מותאמים לימי החופשה של מרבית ההורים בישראל. הממונה על השכר כותב כי ניתן היה לעשות רפורמה במערכת החינוך על ידי ויתור על לימודים בימי שישי, ובכך לעבור בכלל מוסדות הלימוד לחמישה בימים בשבוע, ולגשר במעט על הפער בין המורים להורים.
אז אחרי ששמענו מה יש לממונה על השכר להגיד, מה אומר הצד השני? אחת מהמייצגות הבולטות של ציבור המורים בישראל היא מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד, שבריאיון ל"משחקי הכיס" בכאן 11 התייחסה למסקנות הדוח, אך ממש לא קיבלה את כולן.
לגבי השכר, בן דוד הצהירה בריאיון כי לאחר הבחירות הקרובות ארגוני המורים יפעלו למען העלאת שכרם של מורים מתחילים: "אין ספק שיש בעיה עם השכר של המורה המתחיל, שעומד היום על 7,000 שקלים. בכוונתנו לדרוש תיקון בשכר של המורה המתחיל, ובכלל בשכר של כלל עובדי ההוראה".
האם בן דוד חותמת גם על צמצום פערים בין השכר של המורים הוותיקים לשכר של אלו הצעירים? בריאיון אמרה מזכ"לית הסתדרות המורים כי "נטפל גם בסוגיות שכר של מי שנמצא כבר בתוך המערכת. אלו גם אנשים איכותיים ואי אפשר לשחוק אותם. אנחנו חייבים לדאוג לשכר של המורה המתחיל, אבל גם לדאוג שמי שנשאר במערכת הוא איכותי".
לגבי ויתור על לימודים בימי שישי, בן דוד מביעה התנגדות מוחלטת למסקנות הממונה על השכר. "מה שאנחנו נראה באזורים מוחלשים", היא אומרת בריאיון, "זה שלא יהיה עיסוק לילדים הללו ואנחנו לא רוצים שהילדים יסתובבו ברחובות.
"עם כל הכבוד לדוח הזה, יש בו גם דברים שאינם מדויקים. כתוב שם שהשכר הממוצע לעובדי הוראה הוא 13.5 אלף שקלים, אבל זה נכון רק למועסקים במשרות מלאות. יש רק 50% עובדי הוראה במשרות מלאות. גם אומרים שעל כל 12 ילדים יש מורה. הלוואי שזה היה נכון. גם אנחנו יכולים לשחק במספרים".
עוד אומרת בן דוד: "אני בהחלט בעד צמצום שעות הוראה פרונטליות, והגדלת שעות פרטניות ושעות שהייה. אם אנחנו רוצים איכות של הוראה אנחנו צריכים לתת למורים את הזמן להכין את המערכים והשיעורים. שעות השהייה היום הן פחותות, וגם השעות הפרטניות".
