תקשיבו, קרה היום דבר מדהים. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, איתן אברבנאל, אמר למדינה: יש לך שלושה שבועות לבוא ולנמק לי למה את לא מוכנה שכל הפרוטוקולים וכל התמלילים וכל קטעי הווידאו וכל חומרי הרקע של קבינט הקורונה יהיו שקופים וזמינים לציבור במלואם בזמן אמת.
והכול נובע מעתירה שאנחנו, קבוצה של עיתונאים והתנועה לחופש המידע, הגשנו לבית המשפט בבקשה שכל החומרים האלה יהיו זמינים לציבור. כי הממשלה לא רוצה לעשות את זה. הממשלה רוצה שב-30 השנים הקרובות כל החומר הזה יהיה קבור וסגור בארכיון המדינה ושלאף אחד לא תהיה גישה אליו.
כי האלטרנטיבה היא שכל מה שיהיה לנו זה שהשר דרעי זועם והשר אדלשטיין מוחה והשר כ"ץ תוקף בחריפות. ועם כל הכבוד להדלפות האלה שעיתונאים עובדים מאוד מאוד קשה בשביל להשיג אותן, זו עדיין לא התמונה המלאה שמגיע לציבור לדעת.
זה לא חייב להיות סגור וחשוך כמו שזה בישראל. במדינות אחרות זה עובד אחרת. באנגליה, למשל, הממשלה החליטה לפרסם באופן יזום ומתעדכן את כל המסמכים. צעד דומה נעשה בארצות הברית, צעד דומה נעשה באירלנד, שם פרסמו את כל התכתובת עם הוועדה של המומחים שייעצה לממשלה בזמן אמת. וניו זילנד, כמו ניו זילנד, לקחה את זה הכי רחוק ומפרסמת מיוזמתה את כל המסמכים וכל התמלילים של כל הדיונים הרלוונטיים לקורונה. היא אפילו מחלקת את זה לקטגוריות. הינה קטגוריית החינוך. אני, לא מניו זילנד, יכול להיכנס ולקרוא. את החומר של מדינת ישראל, זה לא.
ואם אתם אומרים: כן, אבל אם השרים שלנו היו יודעים שהווידאו ייצא לציבור אז הם היו מתנהלים אחרת והכול היה נהיה פופוליסטי, אז א', בואו, הם גם ככה די פופוליסטיים, ודבר שני, זו הרמה של נבחרי הציבור שלנו? שברירת המחדל שלהם ברגע ששמים עליהם מצלמה היא להיות פופוליסטיים? אני לא מאמין.
