זוהי כנראה המלחמה הראשונה בעידן הקורונה - מלחמת נגורנו קראבך השנייה. האמת היא שזה היה באוויר, לפני שלושה חודשים ארמניה ואזרבייג'ן התעמתו אחת עם השנייה, אחר כך הן ערכו תמרונים וכשכל העולם עסוק במגפה של פעם במאה שנה - זה בדיוק הזמן להתחיל מלחמה. אבל מה זה בכלל נגורנו קראבך, ואיך ארמניה ואזרבייג'ן קשורות לסיפור הזה?
נגורנו קראבך הוא חבל ארץ הררי ודי קטן, הוא נמצא בתוך אזרבייג'ן אבל כמעט כל מי שחי שם – ארמני. במאה ה-19 הארמנים והאזרים, שחיו שם תחת האימפריה הרוסית, הסתדרו אחד עם השני. הסכסוך התחיל במלחמה שפרצה כשהאימפריה התפוררה, רגע לפני שהוחלפה בברית המועצות. הסובייטים, שדגלו באסטרטגיה של "הפרד ומשול", ניצלו את המתיחות בין האזרים והארמנים. הם קבעו שנגורנו קראבך זה שטח אזרי, אבל נתנו לו אוטונומיה.
במשך השנים יותר ויותר אזרים עברו להתגורר בנגורנו קרבאך, הסובייטים דאגו לשמור על השקט אבל בשנות ה-80 ברית המועצות החלה לקרוס, אז גם התחיל הבלגן הגדול. ב-1991 נגורנו קרבאך הכריזה על עצמאות מאזרבייג'ן. אף מדינה לא הכירה ולא מכירה בעצמאות הזאת, כולל ארמניה, אבל הצעד הזה הבעיר את השטח לגמרי. בזמן המלחמה הארמנים כבשו את נגורנו קרבאך ועוד אזורים סביבה. זה הסתיים עם 30 אלף הרוגים, מעשי טבח הדדיים ויותר ממיליון עקורים – חצי מיליון מהם אזרים שגורשו.
בהסכם הפסקת האש שנחתם ב-1994 נגורנו קרבאך ושאר השטחים שנכבשו הושארו תחת שליטה ארמנית, אבל האזרים אף פעם לא ויתרו על השטחים האלה. היום, חוץ מארמניה ואזרבייג'ן, יש עוד שחקנים שבוחשים בקלחת הזאת שמלאה בנפט ובגז: רוסיה - שחתומה על ברית צבאית עם ארמניה, וטורקיה - האחות הגדולה של אזרבייג'ן.
שמעתם? זו בדיוק הבעיה. על אף שכמה מנהיגים, כולל ולדימיר פוטין, ביקשו להרגיע את הרוחות - ארמניה, אזרבייג'ן וגם טורקיה, לא מפסיקות לשדר מסרים מאיימים. החשש הגדול הוא שמתחת לענני הקורונה, המלחמה הזאת פשוט תצא משליטה. בינתיים, כמו תמיד, מי שמשלם את המחיר הם האנשים הקטנים.