הפוליטיקאים, הרופאים והציבור: מי צריך לבקש סליחה ממי ולמה?

בתום שנה סוערת, שכללה בחירות שלישיות, ממשלת אחדות ומגפה עולמית, כתבי ופרשני כאן חדשות בוחרים את האישים, הגופים והציבורים שצריכים לבקש סליחה ביום הכיפורים הזה, ואת אלו שצריכים לקבל התנצלות.

אזרחי ישראל, סליחה: בנימין נתניהו, הנאום שלא היה, ערב יום הכיפורים 2020

(שאול אמסטרדמסקי)

גבירותיי ורבותיי, הורים וילדים, צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, אזרחי ישראל כולם.

סליחה.

ערב יום הכיפורים תשפ״א הוא הזדמנות עבור כולנו לקיים חשבון נפש אישי ולאומי. גם עבורי.

 רה"מ בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

החודשים האחרונים היו קשים. עבור משפחות הנפטרים, עבור החולים, עבור הצוותים הרפואיים, עבור מי שאיבדו את פרנסתם, עבור צוותי הרווחה שנאלצים להתמודד עם מקרים קשים בתקציבים זעומים, עבור המורות והמורים ששוברים את הראש איך מלמדים כל כך הרבה שעות בזום, עבור המבוגרים החוששים לצאת מביתם פן יידבקו, עבור הילדים המשתגעים בבית. אלה היו חודשים קשים מאוד עבור כולנו, וגם עבורי.

במהלך החודשים האחרונים קיבלתי הרבה מאוד החלטות. לא כולן היו נכונות. לנהל את ממשלת ישראל זה עניין מסובך. הסבך הפוליטי בממשלה משקף את שבטיותה של החברה הישראלית. אבל האמת היא שזה רק תירוץ.

בחודשים האחרונים היה ברור לי כשמש בכל רגע ורגע שיש חשיבות עליונה לתהליכי קבלת החלטות מהירים, שקופים ומנומקים היטב לציבור, ובכל זאת לא פעלתי כך. נתתי לישיבות להתמסמס, לזמן לנזול. לא נתתי לדרגי המקצוע את הגיבוי שהבטחתי להם. לא פעלתי באופן שקוף. האשמתי אחרים כשברור לכל שהאחריות היא עליי, זלזלתי בציבור, נתתי דוגמה אישית גרועה, פיזרתי כספים ללא אחריות, חטאתי בחטא היוהרה. נתתי לשיקולי האישיים לגבור על השיקולים הלאומיים. זה לא מה שמצופה מראש ממשלה.

אזרחי ישראל, החלק הקשה עוד לפנינו. בחורף נכונו לנו אתגרים שאת חלקם אפשר רק לדמיין. אני מבטיח לכם שאני מתכוון להפיק את כל הלקחים הדרושים ולשנות את דרכי. החודשים הקרובים ייראו אחרת. ואם לא אצליח, אפנה את מקומי למישהו אחר שינסה. בריאות הציבור ועתיד הכלכלה והחברה הישראלית חשובים יותר מזהותו של ראש הממשלה.

אזרחי ישראל, הימים הקרובים הם ימי תענית, תפילה וחשבון נפש. השנה, גם אני זקוק להתבוננות פנימית. על כן, הרשו לי לסיים בקטע מן התפילה:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ

חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ;

כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים.

עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד

וְהושִׁיעֵנוּ.

גמר חתימה טובה לכולם.

הגיע תורו של מנדלבליט

(מוטי גילת) 

איש אחד, בנימין נתניהו, אמור היה כבר לפני שנה להצטער על כמה אמירות והחלטות שלו שעלולות להוביל לאנרכיה. הוא אמור היה לבקש סליחה משומרי הסף האמיצים שבהם הוא משתלח בפראות כבר שנתיים; לבקש מחילה מתשעה מיליון תושבים שאותם גרר לבחירות כמה פעמים בטענות שווא; להפסיק להתנהג כאחרון העבריינים ולהפסיק לחפש לעצמו דרכי מילוט ממשפטו הפלילי.

 מנדלבליט ונתניהו (צילום: פלאש 90)

דברים ברוח הזאת כתבתי כאן לפני שנה, וכצפוי ראש הממשלה לא התנצל ולא הביע חרטה. זה חזק ממנו, הוא לא מסוגל להכות על חטא, הוא איבד כבר מזמן את הקוד המוסרי ואת המצפון האישי והציבורי. הוא הציב את עצמו מעל לחוק ולכללי המנהל התקין, ולכן אני מדלג מעליו השנה לטובת הקצה השני של הסקלה: היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט.

כן, אני יודע, זו לא אותה ליגה. אין שום מכנה משותף ביניהם. אבל גם היועץ, להבדיל אלף אלפי הבדלות, צריך להכות על חטא - מסיבות לגמרי אחרות.

היועץ הזה, שעבר ועדיין עובר ימים קשים, ונתון להסתה ולאיומים בגין סירובו למעול בתפקידו בפרשות השחיתות המיוחסות לראש הממשלה, אחראי במידה רבה לסחבת הנוראה בתיקי 1,000, 2,000 ו-4,000. הוא האבא והאמא של התמשכות החקירות, הוא האיש שהכניס מקלות בגלגלי החקירה בכמה מרגעיה הקריטיים; הוא המשפטן שהתקשה לקבל החלטות בתיקים של מי שמינה אותו לתפקיד הרגיש.

אין לקנא בו כמובן, אני יודע וזוכר זאת היטב, אבל הוא היה שם. הוא האיש שהעניק לחשוד בנימין נתניהו הנחות מפליגות בחקירה, הוא הוריד למענו את הרף גם בכתבי האישום, הוא סיכל פתיחת חקירות חשובות נוספות נגד נתניהו בלי להביא בחשבון שהמתנות האלה יתפרשו בבית ברחוב בלפור כחולשה. במקום לומר לו תודה אדוני, עזרת לנו - בחרו אנשי הבית המפורסם להגביר את הירי לעברו. הם הפכו אותו ממאשים לנאשם וכבר חודשים רבים עורכים לו משפטי שדה. הם מנסים לשבור אותו. 

צריך להודות על האמת: יש שני אביחי מנדלבליט – אחד שניסה זמן רב לעמעם את חומרת החשדות והראיות בתיקי ראש הממשלה ושני שהתגבר בסוף על מחסום הפחד והאיומים ועמד במבחן. יש יועץ שקיבל רגליים קרות בראשית הדרך ויש יועץ שהשתחרר באיחור רב מהפחד, חידד כנדרש שיניים, וקיבל החלטות מקצועיות מתבקשות.  

המתנה הגדולה של מנדלבליט לנתניהו | פרשנות

אילו נהג מנדלבליט בנחישות המתבקשת כאשר נחשף לראשונה לפני כמה שנים להקלטות שיחות התן וקח שוות הון עתק בין ראש הממשלה לארנון מוזס ולעדויות הדרמטיות של ארנון מילצ'ן והדס קליין בתיק רכבת טובות ההנאה; אילו נהג בחומרי הנפץ האלה כמתבקש מחומרתם ומעוצמתם; אילו לא עיכב חודשים רבים את חקירת תיק 4,000 – היום היינו כבר לקראת סיום משפט נתניהו. ייתכן שהתביעה וההגנה היו אחרי הגשת הסיכומים שלהן לשופטים.

אילו לחץ היועץ על הגז ולא על הבלמים, לא היינו נגררים שוב ושוב לבחירות. המלחמה בקורונה הייתה נראית כנראה לגמרי אחרת.

נבחרי הציבור שלנו - אשמתם וחטאתם

(תמר אלמוג)

א שמתם

ב זבזתם משאבים וזמן

ג בה לבבכם

ד יברתם דופי,

ה פרתם הבטחות ו יצאתם נגד מי שביקרו אתכם

ז לזלתם במידע ובנתונים שהביאו אנשי מקצוע, ח שבתם שאתם יודעים טוב יותר - וט עיתם

י עצתם לנו ולא יישמתם בעצמכם

כ פרתם ב ל קיחת אחריות אישית, מ שכתם זמן הכרעות

נ תתם תחושה שהאשם כולו בנו

ס דקתם את האמון בכם, ע צמתם עיניים מול שוועת הציבור

פ ילגתם. ביניכם, בינינו

צ יפינו מכם להתנהלות אחרת בעת המשבר - ולא ק יימתם

ר צף כוונות טובות, אך ש גיאות מרובות.

ת קווה לשנה החדשה: ראו אותנו האזרחים, שמעו אותנו. תנהיגו ותנהגו אחרת, באחריות. תנו דוגמה אישית, הרפו מסכסוכים. שנדע שאתם, נבחרינו, עושים למעננו - ולא רק למענכם. ובשעת נעילה נאמר השנה בכוונה יתרה: אבינו מלכנו, מנע מגפה מנחלתך. מי יתן ונחתם כולנו בספר חיים טובים, ברכה ושלום. שנה טובה.   

הציבור ממתין לבקשת סליחה מהפוליטיקאים שלו

(זאב קם)

חילופי הדברים שנשמעו בין כותלי חדר ועדת החוקה של הכנסת ביום שישי האחרון מספרים את סיפורה של השנה הפוליטית האחרונה שעברה עלינו. אלי אבידר מישראל ביתנו הודיע למיקי זוהר שתפילותיו ביום כיפור לא ישנו את שליחתו המיועדת לגיהינום, בעוד שזוהר העניק לאבידר את התואר "דביל". והיו עוד דוגמאות רבות, באותו סגנון, בהמשך הדיון. יושבים חברי כנסת, קואליציה ואופוזיציה כאחד, שעות ספורות לפני שעם ישראל נזרק לעוד סגר מעיק, וזה מה שיש להם לומר אחד לשני. ובאמת שזוהר ואבידר הם לא היחידים. יש עוד רבים כמותם בכנסת (לא כולם) שהיו עסוקים בשנה האחרונה, שנת הקורונה, בעלבונות, עניינים אישיים, כיפופי ידיים והרבה אגו.

 מליאת הכנסת (צילום: ערוץ הכנסת)

אתה מצפה מחברי הכנסת שלך, במשבר ענק מהסוג שאנחנו נמצאים בו, לשים לרגע את הפוליטיקה בצד ולשלב ידיים. איזה שילוב ואיזה ידיים. חברי הכנסת אייכלר ופורוש מיהדות התורה, במקום לתת דוגמה אישית, מגיעים לחתונות ענק במגזר החרדי, בניגוד מוחלט למגבלות שהוטלו על האזרחים. אביגדור ליברמן מודיע לאזרחים שאין סיבה לציית להנחיות עליהן מחליטה הממשלה ומוסיף שכל אחד יתנהל על פי השכל הישר שלו. ח"כ פינדרוס אומר שהוא מבין לגמרי בתי ספר שפותחים את שעריהם בזמן הסגר, כאילו שלא מדובר בתמיכה בוטה בהפרת חוק. חברי הכנסת עידן רול מיש עתיד ועופר כסיף מהרשימה המשותפת מוסיפים גם הם מסרים מהם אפשר להבין שאין כל סיבה לציית להנחיות.

כל טיפת ממלכתיות שעוד נותרה כאן בעבר נמחקה כלא הייתה. אם פעם היה נהוג, בעיתות משבר, לדקלם את המשפט שאין קואליציה ואין אופוזיציה במצבי חירום, נכון להיום אפשר להגיד שהן הקואליציה והן האופוזיציה לא סופרות אחת את השנייה, ובעיקר לא סופרות את הציבור שמרגיש אובד עצות. נתניהו והליכוד מרשים לעצמם, בעיצומה של הקטסטרופה, להתעסק ללא הרף בתחלואי מערכת המשפט. וזה לא שאין תחלואים. יש והרבה. אבל הם לא רלוונטיים כרגע, בימים שבהם אנשים מתים ממגפה במספרים גבוהים. גנץ, ניסנקורן ולפיד מעודדים את המשך ההפגנות המופקרות, אלו שפוגעות אנושות באמון הציבור בצורך להקפיד על ההנחיות, כאילו שבזמן מגפה הזכות לחיים ולבריאות היא שולית לעומת הזכות להפגין ולצעוק. משוגעים שכמותכם, קואליציה ואופוזיציה, תבקשו סליחה מהציבור על ההפקרות שהפגנתם.

סליחה מהכדור ומהדורות הבאים

(רן בנימיני)

בזמן שאתם קוראים את השורות האלה, העולם בוער - והשנה האש עוצמתית מתמיד. במדינות החוף המערבי של ארצות הברית נהרגו עשרות בני אדם, שטחים עצומים של ירוק הפכו לפחם, והעשן הסמיך לא מאפשר לראות את הסוף. גם בברזיל מושמדים בכל יום שטחים עצומים של יערות האמזונס.

 מהשריפות בקליפורניה השנה (צילום: אי-פי)

אלה תוצאות ישירות של משבר האקלים, אבל נשיאי ארצות הברית וברזיל מתעלמים. "הסיפור שהאמזונס עולה בלהבות הוא שקר", אומר נשיא ברזיל ז'איר בולסונרו, ואילו דונלד טראמפ - שפרש כזכור מהסכם האקלים בפריז - חושב שקליפורניה בוערת בעיקר בגלל ניהול כושל של היערות. "זה יתחיל להתקרר, אתם תראו. אני לא חושב שהמדע יודע בדיוק", אמר בגיחוך כשביקר במדינה. אלא שהעתיד של הדורות הבאים נראה מצחיק הרבה פחות.

כל מי שמתכחש למשבר האקלים העולמי חוטא לאמת, וכשמדובר במנהיגים – החטא הוא בעיקר כלפי הציבור שלהם. בסוף 2019, כשהקורונה הייתה רק בחיתולים (וגם אליה טראמפ ובולסונרו התייחסו בביטול), פרסם ארגון הבריאות העולמי אזהרה חד משמעית: שינוי האקלים הוא האיום הגדול ביותר על בריאות הציבור במאה ה-21. סכנה אמיתית שתהיה לאנושות גם הרבה אחרי שיימצא חיסון לקורונה.

והכול מעשה ידי אדם. התרחבות התעשייה העולמית מביאה לפליטה מוגברת של גזי חממה. מספר העצים שסופחים את הגזים מהאוויר מצטמצם דרסטית בגלל השריפות, שכוללות גם השמדה מכוונת של יערות באמזונס ובמקומות אחרים כדי לפנות שטחים לגידול בקר בתעשיית ייצוא הבשר (ישראל, אגב, מדורגת במקום הרביעי בעולם בצריכת בשר בקר לנפש). התוצאה היא המשך מהיר של ההתחממות הגלובלית. תזכרו את זה בפעם הבאה כשתשמעו על עוד אירוע קיצוני של חום או קור.

הכדור – תרתי משמע – בידיים שלנו, והוא לא רק מתחמם אלא גם ממשיך להתלכלך. שקיות, כלים חד פעמיים, בקבוקי שתיה – הישראלים אלופים בצריכת פלסטיק, אך מצטיינים פחות בלמחזר. אבל הפלסטיק לא נעלם. הוא מתפרק לחלקיקים מזהמים, שחוזרים אלינו באוויר, במי השתייה ובאוכל.

לכל תחקירי "הזמן הירוק": הקשר בין ההתחממות הגלובלית לבריאות שלנו

אז לצד המנהיגים, גם אנחנו הקטנים צריכים לבקש סליחה: מהמקום שהרסנו, מהסביבה שזיהמנו, מהחי שהרגנו, מהמינים שהכחדנו. סליחה מהילדים והנכדים שלנו על מה ש(לא) נשאיר להם.

ולמרות הכל: עוד לא מאוחר לתקן.

מראש הממשלה ועד אחרון האזרחים

(ריאד עלי)

לאחרונה אני חושב הרבה - ובצירוף אסוציאציות מעניין - על סדום ועמורה וכנסת ישראל. כמו רבים אני מחפש מניין צדיקים בבית הנציגים שלנו, שיצדיק את המשך המנדט שהפקדנו בידיים שלהם לשלוט בחיינו. משהו שיצדיק את המשכורות שהם מקבלים, על חשבוננו. כולם בגדו בנו, כולם הפרו הבטחות שנתנו לנו. כולם בטוחים - עם ובלי קשר לקורונה - שטווח הזיכרון שלנו קצר כטווח הזמן שבין מערכת בחירות לבאה אחריה. חלקם בהחלט חייבים לנו סליחה מיוחדת ומהדהדת.

בני גנץ - הפכת את הפוליטיקה מאמנות האפשר לאומנות הכניעה. כדי לחסוך מאיתנו עוד בחירות - סיפרת לנו. כדי לעזור לנו במלחמה נגד הקורונה - מכרת לנו. הלכה למעשה, בני, הפכת את עצמך למתאבד היהודי הראשון מאז מצדה. חייל שלכאורה הקריב את עצמו למען המולדת. בפועל, הצלת רק את המפקד שלך מאימת הבוחר ומרצונו לחיים אחרים במדינה שלו. בני, קום ותתנצל בפני המיליון שתלו בכך תקווה (אני לא אחד מהם).