לימודים בתקופת הקורונה הם אתגר מורכב להורים, לתלמידים, למורים ולכל מערכת החינוך. למרות שאנחנו נמצאים כבר בפרק ב של הקורונה, ומי יודע עוד כמה פרקים יהיו לה למגפה, מערכת החינוך מציגה ציון נכשל לאתגר, שהיה ידוע מראש. האם בכל זאת ניתן לגרום לשנה הזו להצליח, למרות הכל?
הילדים לא מסתדרים עם הלמידה מרחוק? הגיע הזמן לשינוי קיצוני
נדמה שהגענו לרגע שכולנו ידענו שנגיע אליו - מערכת החינוך כולה עוברת ללמידה מרחוק. ובכל זאת, בשטח זה לא מרגיש ככה. יש מורות ומורים שלקחו ברצינות את האתגר הזה והתכוננו במשך שבועות וחודשים - וזה עובד. יחסית.
אבל בכיתות הנמוכות, באופן די רוחבי, זה לא עובד. ועכשיו אני חושב שיש לנו שתי אפשרויות. אנחנו יכולים להגיד לעצמנו - זה רק חבלי לידה, מחר יהיה הרבה יותר טוב, להמשיך ללכת עם הראש בקיר ולקוות שזה ייפתר עד סוף השנה. אפשרות שנייה היא להבין שאנחנו צריכים פה שינוי קיצוני. אם אנחנו רוצים שהמשק יוכל להמשיך לעבוד, זה אומר שאנחנו צריכים לפצל עוד יותר את הגנים ואת כיתות א', ב', ג', ד' לקבוצות של חמישה ילדים עד עשרה ילדים.
זה אומר שאנחנו צריכים המון מורות ומורים חדשים ושאנחנו צריכים מרחבי למידה פיזיים חדשים עכשיו. הסגר זה הזמן לעשות זאת.
זה הזמן להתפטר: שר החינוך נכשל בדבר היחידי שחשוב
אני לא מאלה שחושבים שאם הקבוצה הפסידה פעם אחת אז המאמן צריך ללכת הביתה, אבל במקרה הזה לשר החינוך היה תפקיד אחד – להנדס את מערכת החינוך, כך שנוכל לפתוח אותה וזה יחזיק. ובתפקיד האחד הזה הוא כשל. ולכן אני חושב שהוא צריך ללכת הביתה.
זה לא שיש לי רעיונות ממש טובים לאיך זה צריך לעבוד, אבל בואו, זו לא העבודה שלי, זו העבודה שלך ויש לך את כל אנשי המקצוע וכל אנשי הצוות שצריך בשביל להתכונן למשימה הזאת של פתיחת שנת הלימודים. ואתה התכוננת ובחרת דרך מסוימת, והדרך הזו נכשלה. אז אני חושב שאתה צריך להתפטר.
שר החינוך גלנט בפתיחת שנת הלימודים בבית הספר "נטעים" במבוא חורון שבבנימין
כי אם יש למישהו אשליות שאחרי שהסגר ייגמר אנחנו פשוט נחזור למה שעשינו ונפתח שוב את שנת הלימודים ואז הכול יהיה בסדר – לא, זה לא יעבוד ככה. אנחנו אחרי שבועיים נגיע לעוד סגר, ואחרי זה עוד אחד ועוד אחד. משהו חייב להשתנות.
"יפה בן דוד, את בכוח מנסה שכולם ישנאו ועדים?"
בואו נדבר על יפה בן דוד. רגע לפני הסגר מזכ"לית הסתדרות המורים שלחה מכתב לשר הבריאות, ובמכתב הזה היא כתבה שלא יעלה על הדעת שכל המשק יהיה סגור ורק המורות והמורים של החינוך המיוחד ימשיכו לעבוד. "כן", היא אמרה, "אנחנו מבינים את הרגישות ואת הצורך במתן מענה לילדי החינוך המיוחד" - הינה סימנו על זה וי. "אבל, אם סוגרים את כולם, כולם צריכים לשבת בבית, או שיש קורונה או שאין קורונה".
לי יש רק שאלה ליפה בן דוד, תגידי, את בכוח מנסה שכולם ישנאו ועדים? כי אם את באמת מבינה את הרגישות ואת הצרכים של ילדי החינוך המיוחד, ולא פחות מזה - של ההורים לילדי החינוך המיוחד, זה לא המכתב שהיית צריכה להוציא. היית מוציאה מכתב שאומר: תקשיבו, אני חרדה לשלומם של המורות והמורים, בואו ננסה למצוא פתרון. באותה נשימה היית מבקשת למצוא איזשהו מתווה מיוחד עבור הילדים האלה.
אם מזכ"לית הסתדרות המורים הייתה באמת מבינה את הצרכים של הילדים האלה, היא לא הייתה מוציאה את המכתב הזה מלכתחילה.
איך הופכים את שנת הלימודים הכי מסובכת לשנה טובה?
ביום הראשון של פתיחת שנת הלימודים, ביקשתי שתשתפו איתנו את הסיפורים הטובים על אנשים שהתאמצו להפוך את השנה הזאת לקצת יותר טובה על אף האתגרים שלה. קיבלנו הרבה סיפורים, שמצביעים על כוונה אמיתית להמתיק לתלמידים את המציאות המבולבלת.
חן, למשל, סיפרה שהבן שלה הלך השנה בפעם הראשונה לחטיבה ובשבועיים שקדמו ללימודים המורה הקפידה לקיים מפגשי זום יומיים עם התלמידים כדי לדבר, להכיר ולצחוק. כך, כשהם הגיעו לבית הספר ביום הראשון, הם כבר הכירו קצת אחד את השני.
טל סיפרה שבבית הספר לב הפרדס בקדימה צורן החליטו לנצל מרחב של גינות ירק מחוץ למבנה בית הספר, וכך הילדים לומדים בין הירקות באוויר הפתוח, שיהיה להם קצת יותר נעים. היה גם את רועי שסיפר על אחותו, מחנכת בבית ספר יסודי, שהחליטה שאת היום החופשי שלה היא תקדיש למפגשים אישיים בזום עם התלמידים - לא באמת לימודים של ממש, אלא לשמוע איך הולך להם ולעקוב אחר ההתקדמות שלהם.
הגורם האנושי בחינוך (למצולמים אין קשר לכתבה)
כל אלה נותנים לילדים תחושה שמישהו מסתכל עליהם ונותן להם מסגרת. המשותף לכל הסיפורים, אני חושב, זה הגורם האנושי - בסוף, אם השנה הזאת תעבוד, זה יהיה בגלל שיש שם מורות ומורים מאוד יצירתיים שהבינו שהם בחזית.
