מוקדם יותר היום, סביב ההתייעצויות על קבינט הקורונה, ראש הממשלה או אנשיו התקשרו אל הרב הראשי לישראל ושאלו אותו: "תגיד, כבוד הרב, מה לגבי סגירת התפילות ובתי הכנסת ביום כיפור?" והרב הראשי אמר: "לא. ממש לא. בטח לא אם יש היתר לעשות הפגנות". כך פרסם הכתב שלנו עקיבא וייס.
ותסלחו לי חבר'ה, אתם פשוט לא הבנתם איך עובד העניין הזה עם הקורונה. זה הזכיר לי את מכתב ההתפטרות של פרופ' סיגל סדצקי מתחילת יולי. היא אמרה שם שאנחנו לא מצליחים להפנים לעומק את המושג "שגרת קורונה". זה לא החיים שלנו בשגרה יחד עם קורונה, זה מה שהיא כתבה. זה קורונה ובצידה צריך לבנות את השגרה שלנו מחדש. ואם זה אומר פחות תפילות ופחות בתי כנסת, אז זה מה שזה אומר. ואם זה אומר פחות הפגנות בחוץ של אלפי אנשים, אז זה מה שזה אומר.
וכן, אתם יכולים לקרוא לי דיקטטור או ביביסט או שופר או אנטי-חרדים, זה לא חשוב. לנגיף לא אכפת. ואותו הדבר תקף גם למישור הכלכלי. אם להתמודד עם הנגיף אומר שאנחנו לא יכולים להיות המון אנשים באותו חלל, זה אומר שיש ענפים שלמים או חלק גדול מהם, שלא יוכלו לפעול כרגיל עד שיבוא החיסון. אם אתם חושבים שבקרוב נלך לראות סרט בבתי הקולנוע, אז צר לי, זה לא נראה ככה. ואם אתם חושבים שאנחנו הולכים לעשות אירועים גדולים של 500 ו-1,000 אנשים בקרוב, אז צר לי, גם זה לא נראה ככה.
יש לזה גם צד חיובי. ככל שאנחנו מצליחים להגביל את הפגיעה הכלכלית, זה אומר שלנו כמדינה קל יותר לסייע לאנשים שנפגעים, לתת להם ביד רחבה עד שיגיע החיסון. אבל אחרת, אם אנחנו נחשוב שאפשר הכול, הפגנות ובתי כנסת ואת כל הכלכלה, בסופו של דבר כל הכלכלה תלך לאיבוד.
