ישראלים רבים יודעים משהו על אומן. לא בהכרח צוללים לעומק תורתו של רבי נחמן מברסלב, לא בהכרח אוהדים או נמשכים לחוויה הדתית, אבל יודעים משהו. יחסית לתופעות דתיות אחרות – המידע על מה שקורה באומן בראש השנה זמין לכל, רק תבחרו את מידת ההעמקה והמדיום. ההתכנסות השנתית בעיר שבה קבור רבי נחמן מברסלב - "הקיבוץ" - שמאז חילופי המילניום מושכת אליה רבבות רבות של ישראלים, היא סיפור ישראלי מרכזי המקבל מקום בתקשורת, באקדמיה ובאומנות. למעשה, קשה לחשוב על טרנד דתי מסוקר, מתועד ונחקר באינטנסיביות רבה כמו אומן ראש השנה.
אומן לא פרצה לתודעה הישראלית עם פרוץ הקורונה, ולכן ניתן להניח שהדעות על ההתכנסות הישראלית בעיר מגוונות. אבל בשבועות האחרונים עסקנים ופוליטיקאים מבקשים להפוך את אומן לעוד אבן מחלוקת של טובים נגד רעים, רודפים ונרדפים.
המחלוקת אם לאפשר לאלפי ישראלים לטוס להתכנסות הקבועה סביב קברו של רבי נחמן תפחה לממדי ענק, ועל הדרך ייתכן כי הצליחה להקהות מעט את העוקץ מצרות אחרות של ימי קורונה. צרות מינוריות, כמו למשל התחלואה המסרבת לדעוך או הדילמות הכרוכות בהפעלת מערכות הבריאות, החינוך והכלכלה בזמן המגפה. פוליטיקאים, עיתונאים, צייצנים בטוויטר – כולם מבינים שאם זה נראה כמו מלחמת תרבות, יש כאן פוטנציאל לייקים גבוה יותר מאשר העיסוק במאקרו כלכלה ובדיקות סרולוגיות.
כדאי וחשוב להכיר את שורשיה של הנסיעה השנתית לאומן, את מה שעומד מאחורי האמירה הידועה של רבי נחמן - "איש בל ייעדר", וכלפי מה בדיוק היא נאמרה, כמו גם את העובדה שעבור חסידי ברסלב הלהוטים אין מכשול שימנע מהם להגיע. להיפך, רבים מהם גדלו על סיפורי ההסתננות של חסידים אל מעבר למסך הברזל הקומוניסטי, ועל הדרכים העקלקלות שבהן היו שהצליחו בדור הקודם להתאחד עם חלקת הקבר של הצדיק, שנפטר, דרך אגב, ממחלת השחפת. ברור כי לצד אלה שבוודאי יימנעו השנה מלטוס לאומן, ישנם מי ששום חוות דעת אפידמיולוגית לא תשכנע אותם לוותר. עבורם גם הידבקות במחלה היא מחיר סביר לשלם.
ההתכנסות השנתית הזאת יקרה להרבה יהודים ישראלים. אין לזלזל בכך, ואין להתכחש לעובדה שוויתור על הנסיעה – ויש רבים שרואים בה את מרכז חייהם הדתי – הוא ויתור צורב. זו אינה מסיבה.
רק שסיפור אומן השנה הוא לא רק רוח. רבי נחמן מברסלב הוא הקורבן התורן של פוליטיקת הקורונה הישראלית, והוא קורבן נוח. הפוליטיקאים מהמפלגות החרדיות מעדיפים לריב עם פרויקטור הקורונה, פרופ' רוני גמזו, על עניינים שמתחזים לדילמות ב"חופש דת", יותר מאשר על מצב התחלואה בשכונות וביישובים החרדיים. קל יותר להשוות את בתי הכנסת (המוגבלים תחת תקנות משרד הבריאות) למחאת בלפור (הלא מוגבלת) – השוואה לגיטימית דרך אגב - יותר מאשר לדבר על הסיוע לקהילות חרדיות להתמודד עם הסכנות בבתי הכנסת ובתי המדרש. גם רוני גמזו מרוויח מהעיסוק באומן, שהרי הנה הוא מצטייר כפקיד אמיץ הנלחם בפוליטיקאים, בלי קשר להישגיו בחזיתות החשובות באמת.
סערת אומן | בשדה התעופה בקייב ממתינים כ-80 חסידים שכניסתם למדינה נמענת. כמה עשרות כבר עלו על טיסות חזרה לארץ@AkivaWeisz pic.twitter.com/GOrvg4Xmmk
— כאן חדשות (@kann_news) August 28, 2020
סגירתם של גבולות אוקראינה לא תמנע את ההתאספות השנתית באומן, ובכל מקרה לא צפויה להוריד את הנושא מסדר היום. שלושת השבועות הארוכים שנותרו עד ההתכנסות בראש השנה יספקו זמן בשפע עבור הלהוטים מבין חסידי ברסלב לחפש דרכים להגיע בכל זאת ליעדם, ואילו הישראלים הרבים שכבר ממוקמים בעיר – לפי הערכות לפחות כ-2,000 נכון לעכשיו – ישהו בה בזמן רגיש שבו השלטונות, וכנראה גם חלק מהתושבים, לא ששים לבואם. בישראל, לעומת זאת, הזמן שנותר עד החג יוכל לאפשר את המשך ההתגוששות הפוליטית, המאופיינת בציניות רבה.
