לא מעט עיניים שופשפו השבוע באולם מליאת הכנסת. שבוע שני ברציפות שחברי הכנסת צופים בראש הממשלה בנימין נתניהו מתקוטט ממושכות עם חבר כנסת שהוא לא באמת רואה בו יריב אמיתי. כלל בסיסי בפוליטיקה בכלל, ואצל ראשי ממשלה בפרט, קובע שאתה לא אמור להרים אליך יריב פוליטי שאתה מגדיר אותו כנחות ממך. זו גם הסיבה מדוע במשך שנים נתניהו מסרב לכל עימות טלוויזיוני שמוצע לו לפני בחירות.
מבחינת ראש הממשלה, להתעמת עם מועמד אחר זה להקטין את עצמו או להגדיל את המועמד ולמקם אותו באותה נקודה שבה נתניהו נמצא. מהסיבה הזו שאלו השבוע בכנסת - מה קורה כאן? שבוע אחרי שבוע נתניהו מתמקד בלפיד, תוקף אותו אישית, עולה אחריו לדוכן הנואמים כדי להשיב לו, ולמעשה שם אותו באותו מקום ובאותה רמה של ראש ממשלה. מדוע ולמה?
התשובה לכך היא שראש הממשלה החליט לאחרונה באופן מודע להפוך את יו"ר האופוזיציה לאלטרנטיבה שמולו, וכך יעשה גם בהמשך. לא רק שזה לא ייפסק, זה אפילו עוד יתגבר. שלוש סיבות עומדות מאחורי ההחלטה של נתניהו.
הראשונה, נתניהו מאמין שהמקסימום שאליו לפיד יכול להגיע לעולם לא יתקרב למינימום שמסכן אותו. אם לפיד הוא היריב, וכך זה מתקבע בציבור, נתניהו משוכנע שמדובר ביריב עם תקרת זכוכית. בפוליטיקאי עם מאגר קולות מוגבל, כזה שלא באמת מסכן את ראש הממשלה והליכוד. עדיף לנתניהו לסייע להרים יריב שהוא מרגיש איתו בנוח, מאשר לחשוש שאולי תגיח בקרוב דמות חדשה, אייזנקוט לדוגמה, ותגרוף את כל הקופה. אם ראש הממשלה ימתג כבר עכשיו את יו"ר יש עתיד כמועמד היחיד שעומד מולו, הוא מקווה שכל מועמד פוטנציאלי אחר ירגיש שהמשבצת תפוסה מראש ויוותר.
סיבה נוספת קשורה לסלידה הכמעט אוטומטית בימין מלפיד. כולנו זוכרים היטב איך בשלוש מערכות הבחירות האחרונות חיפש נתניהו להבליט את העובדה שזה לא הוא מול גנץ, אלא מול גנץ ולפיד. הרוטציה שהובטחה ליו"ר האופוזיציה היתה הנשק היעיל ביותר מבחינת נתניהו. במחקרים שעשו בליכוד הם ראו באופן ברור שגנץ עובר יחסית חלק בגרון של מצביעי הימין. לפיד, לעומתו, ממש לא. וכך התקבלה בזמנו ההחלטה להתמקד בלפיד, על אף שגנץ היה היריב האמיתי.
אבל, יש עוד סיבה מדוע נתניהו כל כך רוצה את לפיד מולו בבחירות הבאות, מתי שהן לא יהיו. בגלל החרדים. יש רק אדם אחד במערכת הפוליטית שראש הממשלה יודע לגביו בוודאות שהוא אינו יכול לתקשר מאחורי גבו עם השותפים הטבעיים שלו. גנץ התקרב לאחרונה מאוד לראשי המפלגות החרדיות, כנ"ל לגבי אשכנזי. גם מועמדים פוטנציאלים אחרים ששוקלים להיכנס פנימה עשויים להיות אופציה מבחינת החרדים, בימים שבהם הם ונתניהו זה כבר לא זה.
התקררות היחסים בין גפני/ליצמן/דרעי ונתניהו הפכה כבר לסוד גלוי. קשה להסתיר את החריקות. מהי הדרך המובטחת לקרב שוב מחדש את החרדים לחיקו של נתניהו? להציג להם באופן ברור וקולני את האלטרנטיבה לנתניהו. כשהאלטרנטיבה היא לפיד, לח"כים החרדים אין כלל התלבטות. הם יישארו עם נתניהו גם כשהוא מחרפן ומכעיס אותם, עם מחשבות הבחירות הבלתי נסבלות שעוברות לו בראש.
