שעון החול הכי קריטי במניעת התפרצות נוספת הוא הזמן שלוקח להכניס לבידוד כל מי שבא במגע עם נשא קורונה. השעון נפתח מרגע החשד: מישהו חושב שהוא נדבק בקורונה, איש מקצוע נוטל ממנו דגימה והבדיקה עוברת לפענוח במעבדה. אם תוצאות הבדיקה חיוביות, מתחיל שלב החקירה האפידימיולגית: צוותים ייעודיים מבצעים מעקב עם כל נשא כדי לבחון עם מי הוא בא במגע בשבועיים האחרונים, ומודיעים להם שעליהם להיכנס לבידוד.
בטייוואן ובדרום קוריאה כל התהליך הזה אורך בערך יום אחד. ובישראל? התקווה היא להגיע ל-48 שעות. בפועל, לצערנו זה ממש לא המצב. על פי משרד הבריאות, האחריות על הבדיקות כיום היא בידי קופות החולים, ופרק הזמן הזה תלוי בזמינות רופא מאשר, של מיקום לבדיקה, וכמובן בעומס במעבדות. וכך, פרק הזמן הקריטי הזה נע בין יומיים לשבוע, וזה רק עד לקבלת תוצאה חיובית.
נוסף לכך, לפי משרד הבריאות עובדים על חקירות אפידמיולוגיות שבעה ימים בשבוע משעה שבע בבוקר ועד עשר בלילה. מתוך יותר מ-3,000 חקירות בחודש יוני, יותר מ-80% בוצעו תוך 24 שעות. לדברי פרופסור אלי וקסמן ממכון ויצמן, שעמד בראש הצוות המייעץ למל"ל תהליך השלמת התחקור לוקח 24 שעות והגעה למבודדים לוקחת 24 שעות נוספות. כלומר: 48 שעות לחקירה אפידמיולוגית.
כלומר, קטיעת שרשראות ההדבקה לא לוקחת 48 שעות. אנחנו רחוקים מאוד מעמידה בלוחות הזמנים הללו. וזה מאוד מאוד מדאיג. למה? כי כל יום של עיכוב מכפיל ומשלש את מספר האנשים שמסתובבים בלי לדעת שהם צריכים להיות בבידוד. זה מתכון בטוח לגל שני של מגיפה. במיוחד כשכרגע אין איכוני שב"כ לאיתור נשאים, מה שאומר שעשרות ומאות נדבקים מסתובבים חופשי. אז מה עושים?
שר הבריאות יולי אדלשטיין הודיע על הוספה של כ-300 סטודנטים למערך החקירות, לאחר שיעברו הכשרה מקוצרת. הם יתגברו את האחיות האפידמיולוגיות, שעליהן מוטל עיקר הנטל של איתור המגעים. כמה אחיות כאלו פועלות כרגע? 27 אחיות לביצוע של מאות חקירות מדי יום. השבוע פרסמנו שהאחיות האלו נדרשו לבצע עד לפי 14 יותר בדיקות ממה שהוגדר כניתן לביצוע. או במילים פשוטות: אין סיכוי שהן יעמדו בעומס הזה.
אז איך זה שעברו שלושה חודשים מאז שהבנו מול מה אנחנו עומדים ועדיין זה המצב? האם עדיין ניו-זילנד ואוסטריה לומדות מאיתנו איך להתמודד עם המגיפה? כנראה שלא.
