ברגע שנודע על כך שיש חשד שכדורגלנים מוכרים קיימו יחסי מין עם קטינות, לא עברו יותר משעות אחדות - וכבר הופנתה האש לעבר הנערות. הופצו תמונות של תעודות מזויפות, והכדורגלנים מיהרו להציג את העמדה לפיה הנערות אמרו שהן בגירות, ומקורבים מטעם השחקנים חפרו בעברן.
המועדון לא מיהר להוציא את השחקנים לחופשה. רק אתמול, יותר משלושה ימים אחרי שהפרשה פרצה לתודעה, במועדון הוציאו הודעה על כך שהן מגנים כל פגיעה.
הנערות, תלמידות בנות 15 בעת המעשים, עדיין צעירות מאוד, שרוצות להרגיש גדולות. ואילו הכדורגלנים מושאי הערצה - גברים שעם מעמדם באה גם האחריות.
המשטרה פתחה בחקירה, אבל זה לא מספיק. אין כאן רק עניין פלילי. גם עולה פה שוב שאלה של ערכים ושל אחריות. של הכרה של גברים בנזק שיכול להיגרם לנערות צעירות ביחסי מין מזדמנים כשיש פערי גילים. האם גברים בוגרים זקוקים לתעודות זהות לפני שהם מקיימים יחסי מין עם צעירות? כנראה שהייתה להם סיבה לחשוד שמדובר בקטינות, ככל שהם אכן ביקשו תעודות זהות מאותן נערות. ואם ידעו שהן בגיל תיכון, הרי ששיקול הדעת שלהן היה פגום.
לאותן נערות אכן נגרם נזק גדול, והן נאלצות להסתתר. הן נזקקות לתמיכה ולליווי של אנשי מקצוע, ואין ספק שהחופש הגדול שלהן ייראה כעת אחרת. אבל לא רק להן נגרם נזק, גם למשפחות שלהן, שנאלצות עכשיו להתמודד עם האשמות והכפשות, עם הרבה רכילות מצד הסביבה.
לנערות עוד צפויה דרך ארוכה - עדויות, תשאולים, חוות דעת ועוד. והכדורגלנים, לפי שעה, מוגנים על ידי צו איסור פרסום שלא מאפשר את גילוי זהותם.
גם לאמצעי התקשורת יש חלק בשיח של האשמת הקורבן. לא תמיד אנחנו רגישים מספיק לשיח המתנהל ולאינטרסים הקיימים, פשוט רצים לפרסם כל מה שמביאים בפנינו, בלי לחשוב על ההשלכות, ובלי לעצור רגע ולשאול איזה מסר אנחנו מעבירים. והעובדה שעדיין משתמשים בכותרות כמו: "פרשת המין עם הכדורגלנים", מלמדת שכנראה לא למדנו הרבה מפרשת איה נאפה, ובחורינו תמיד יישארו "גיבורים".
גם אם בעתיד התיק ייסגר במישור הפלילי, אין בכך כדי לנקות את אותם כדורגלנים מאחריות למעשים.
