מ-"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" ועד ל-"קרן שמש מאוחרת", מההתכנסות המופנמת של "אדם בתוך עצמו" ועד לבעיטות המחאה ב-"מחכים למשיח" - שלום חנוך כתב והלחין חלקים עצומים מהפסקול שליווה את החיים בארץ. לרגל חגיגות יום הולדתו ה-80 ובתום 4 שעות של שידור שכולו הצדעה לאחד מגדולי היוצרים שלנו, כאן 88 גאה להציג - "מצעד ללא שם" - אלה השירים הגדולים ביותר של שלום חנוך לפי הבחירות שלכם.
עשרת הגדולים
1. שלום חנוך - מחכים למשיח
2. שלום חנוך - אדם בתוך עצמו
3. שלום חנוך - נגד הרוח
4. תמוז - סוף עונת התפוזים
5. אריק איינשטיין ושלום חנוך - כמה טוב שבאת הביתה
6. שלום חנוך - אהבת נעורי
7. שלום חנוך - חתונה לבנה
8. אריק איינשטיין - ילדים של החיים
9. אריק איינשטיין ושלום חנוך - למה לי לקחת ללב
10. יהודית רביץ - שיר ללא שם
מחכים למשיח" – קול של דור / אסף ליברמן על השיר שזכה במקום הראשון
במאי 1975 יצא בוב דילן לכלא בניו ג'רזי. הוא קרא באותה עת את הספר "הסיבוב ה-16" שנכתב בגוף ראשון וגולל את סיפור חייו של המתאגרף רובין קרטר, שזכה לכינוי "הוריקן". המחבר ישב בתא וריצה עונש מאסר ממושך על רצח משולש בפאב, 8 שנים קודם לכן. הטענה הייתה שקרטר וחברו ג'ון ארטיס ביצעו את הרצח כנקמה על מותו של גבר שחור מוקדם יותר באותו הלילה.
דילן קרא את האוטוביוגרפיה, שוחח עם קרטר בכלא, ישב ארוכות עם תומכיו והשתכנע שהרשויות רדפו את המתאגרף על רקע גזעני. דרך ארוכה עבר דילן עד שהוליד את "הוריקן", אפוס מחאה בן 8 דקות אינטנסיביות שגולל את סיפור המעשה, ולא פחות חשוב מזה: הפך ללהיט שהביא את סיפורו של קרטר לתודעת הציבור האמריקני ובהמשך יביא גם לגיוס כספים, קמפיין משפטי מתוקשר ובסוף בסוף גם לזיכוי ושחרור מהכלא.
סיפורו של "מחכים למשיח" דומה מאוד אבל שונה כל כך. גם כאן מדובר בשיר מחאה שהיה ללהיט, גם כאן סיפור אינטנסיבי שהפך להמנון, גם כאן תיאור עמוס פרטים על ייאוש וחוסר צדק. אלא שכאן הכותב לא יצא להילחם בעוול, אלא נדרש להתמודד לפתע עם המצב הכלכלי במדינה בגלל סכסוך קטן סביב חוזה השכירות שלו. סיפור קטן ואישי שנוגע אליו ופקח לו את העיניים, גרם לו לזעום מול הנייר והפך את התקרית לקול של דור. הדור - כמו שלום - הוא דור פאסיבי שביקש לחיות את חייו ולעסוק בענייניו, אלא שאיפשהו בדרך גילה שגנבו אותו.
החוזה החברתי, בדומה לחוזה השכירות של שלום, לא היה הוגן מלכתחילה ושיקף הטיה בלתי הוגנת ביחסי הכוחות, ואז אפילו החוזה העקום הופר. האזרח הקטן ששלום חנוך מיטיב לתאר בשירו חשב שאם יעשה את כל מה שנדרש ממנו - יצלח את החיים האלה בשלווה. אלא שבדרך הבנקים עשו מניפולציה במניות, הרגולטורים העלימו עין, הבורסה נפלה ואנשים קפצו מהגג.
כל "מחכים למשיח" זועק פאסיביות: במשרד עלום ומגוחך יושבת חבורת אנשים ומחכה. ארציאלי האב והבן הם גלגול ארץ ישראלי של דידי וגוגו של סמואל בקט שמחכים לגודו שלא יגיע, או אולי בכלל מחווה לשלמה, ויטורה פרסטו, אייצ'י פפה ולוגי גרסקו שישבו בארון של פוגי וחיכו שבעל הבית יבוא. אלא שאין בעל בית, אין גודו ואין משיח. האמונה שכוח חיצוני יבוא ויציל אותנו מעצמנו נכזבה. האשם לא נופל על הבנקאים תאבי הבצע, שומרי הסף העצלים או נבחרי הציבור הנרקסיסטים, האשם הוא על הציבור שנתן להם את האחריות לגורלו בנאמנות עיוורת. כששלום חנוך מתאר את שר האוצר יורם ארידור יושב באולפן "מבט" ומאשים ש-"הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם", הבדיחה היא לא עליו אלא עלינו. חטא הטמטום של הציבור הוא הפאסיביות שלו, המחשבה שכל מה שנדרש ממנו הוא למלא את חובותיו. ללכת להצביע פעם בארבע שנים, לשלם מיסים, ללכת למילואים. אלא שבסוף הוא מצא את עצמו סופר את הכסף שאין.
בין שלל הדמויות הצבעוניות של הסיפור על ההמתנה למשיח, מסתתרת אחת מסקרנת במיוחד. לארציאלים - האב והבן - יש משרד ייעוץ. הם מתוחים, נוטפים זיעה, צועקים, מתחקרים את השוטר. לצידם יהודה, שותה קפה, מסתכל בשעון, מפלבל בעיניו. איתם גם ירוחם, שממצמץ בשפתיו וקופץ לפתוח את הדלת לשוטר, ויש את עזרא הקבלן שמעשן בשרשרת ובוכה כשהוא מבין את גודל הטרגדיה. ויש את הדובר, שמוזכר כנוכח פעם אחת, מיד אחרי שהאזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול. "אותי", הוא מעיד על עצמו, "מעניינת ירדנה יותר מהכל".
מאיר אריאל, חברו הקרוב של שלום חנוך, תיאר ב"מחלק המוסר השכל" שני מקסיקנים על רכס שאחד מהם (חואן) מתעקש שוב ושוב ליפול לבורות למרות אזהרותיו של חברו (חוזה). ההבדל בין החוזה לבין חואן שאחד הולך פקוח עיניים, מודע למתרחש סביבו ואילו החבר כמו מתאמץ לטמון את הראש בחול, להתעסק בעצמו, לא להביט במציאות שסביבו. על כך חתם מאיר אריאל את השיר במילים: "מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה".
"מחכים למשיח" הוא לא על חוזה הדירה של שלום חנוך, לא על ויסות מניות הבנקים, לא על שר אוצר מגלומן ולא על קריסה כלכלית. הוא על ציבור מטומטם שלא מודע לטימטומו, על חואן שמתעקש לעצום עיניים ולא לקחת אחריות על החיים שלו ועל ציבור גדול שהיה פאסיבי בזמן שאחרים פעלו באינטנסיביות לשנות את המדינה.
אלא שיש גם חדשות טובות.
האגדה על חוזה וחואן מופיעה באלבום "וגלוי עיניים", את השיר הבא בתקליט בחר מאיר אריאל לחתום במילים: "לא מוכרחים לחזור על השגיאה".
30 שירי המצעד בספוטיפיי
מחוות שהופקו וצולמו במיוחד עבור המשדר
אמצע שנות השבעים, כששלום חנוך היה בן פחות מ-30 הוא ישב בדירה שכורה באנגליה והרגיש אומלל ובודד. או כפי שהוא ניסח את זה: ״הכי חרא שיש, הגעתי לתוך עצמי״. הרגע הזה הוביל לכתיבת אחד השירים היפים והגדולים שלו בפרט ובשפה העברית בכלל. שיר שמתאר שינוי תרבותי ישראלי, מעבר מ-"אנחנו" של ימי הקמת המדינה ל-"אני" של אחרי מלחמת יום כיפור והשבר בין האזרחים למדינה. 50 שנה אחר כך, נכדו של חנוך, עמרי קרן חוזר להמנון הזה.
רוקפור ומאור כהן מבקרים בחוף המיתולוגי ומבצעים את שיר הנושא של הסרט "מציצים". השיר הוקלט לאלבום "בחזרה לשבלול: צד נוסף" שראה אור לאחרונה עם מחוות נוספות של רוקפור לשירים של אריק איינשטיין ושלום חנוך.
יוגב גלוסמן ושרי זק לוי מבצעים את "גיטרה וכינור" - אחת הקלאסיקות המאוחרות של שלום חנוך.
