לכאורה זה מרגיש כמו קואליציה שנשענת על כרעי תרנגולת. העימותים בין חברי הכנסת והשרים של הליכוד וכחול לבן הפכו לעניין שבועי. לא פעם הם מתרחשים אפילו על בסיס יומי. "זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן", לחשו השבוע כמעט מכל פינה במשכן הכנסת. ההיגיון מאחורי הלחישה הפוליטית הזו הוא שאם ככה נראית הדינמיקה בקואליציה כשהיא סוגרת בסך הכול את השבוע השלישי שלה, אין לה באמת אפשרות למשוך עוד זמן רב.
אלא שאת תוחלת השרידות של הקואליציה החדשה כדאי דווקא לחפש בתמונה שנצפתה ביום רביעי האחרון במשכן. מחויכים ומיודדים יצאו שניים מלשכת יו"ר הכנסת באותו יום – יו"ר הקואליציה ח"כ מיקי זוהר מהליכוד ויו"ר סיעת כחול לבן ח"כ איתן גינזבורג. אלמלא מגבלות הקורונה, סביר להניח שהשניים גם היו צועדים החוצה חצי מחובקים, לפחות על פי כמות החיבה שהפגינו זה כלפי זה.
העניין הוא שהנפיצות הבולטת לעין בין כחול לבן לליכוד הייתה ידועה לשני הצדדים למן היום הראשון. גם כשחתמו על ההסכם הקואליציוני וגם בימים שבהם חוקקו את חוק הרוטציה, כולם ידעו היטב לאן הם נכנסים וכמה זה לא צפוי להיות חלק, וזה בלשון המעטה. העניין הוא שלא רק שהעימותים והריבים בין שתי המפלגות לא עושים להן רע, אלא שזה אפילו משרת כל אחת מהן לפי צרכיה.
כל חלופת מהלומות שמתרחשת על רקע ענייני מערכת המשפט – בין אם זה משפטו של נתניהו ובין אם זה לאחר שבג"ץ מבטל בגסות עוד חוק של הכנסת – היא בדיוק מה שבכחול לבן זקוקים לו כדי להצדיק, מול בוחרי המרכז-שמאל, את ישיבתם תחת נתניהו. הם שם כבלם האחרון, כמי שחוסמים את הדרך בפני קריסה כוללת והתנפלות על מערכת המשפט. הם החומה שבפני ה-9D המפורסם. בכל פעם שדוד אמסלם ואבי ניסנקורן רבים פומבית, יכול גנץ להביט לעבר ה"בייס" ולהגיד לו: "אתם רואים? באנו להילחם על מה שחשוב, ולא להיות שטיח".
העימותים בקואליציה | הלשכות של נתניהו וגנץ תיאמו את התגובות לפסיקת בג"ץ על חוק ההסדרה. גורם בכחול לבן: פועלים למנוע משבר @shemeshmicha #חדשותהערב pic.twitter.com/68O6fbY5xu
— כאן חדשות (@kann_news) June 10, 2020
מהכיוון השני, הליכוד נהנה לא פחות מאותה מריבה. מאז ומתמיד היה זקוק נתניהו לגורם מרכזי בקואליציה שנמצא משמאל לליכוד. כך היה ב-2009 עם אהוד ברק ומפלגת העבודה שישבו בקואליציה של נתניהו (בהמשך פירק ברק את העבודה ונשאר בממשלה עם מפלגת העצמאות שהקים). זה חזר על עצמו ב-2013, כשלפיד ולבני ישבו עם נתניהו ובנט באותה ממשלה. ב-2015 נאלצו בליכוד להפוך את כחלון וסיעת כולנו לסמן השמאלי של הקואליציה, ולגורם שמעכב כל יוזמה שקשורה למערכת המשפט, גם אם באופן אמיתי כחלון היה רחוק שמיים וארץ מהמילה "שמאל".
כך קורה גם עכשיו עם ממשלת האחדות של נתניהו וגנץ. בליכוד אוהבים שיש להם את מי להאשים בתוך הממשלה. שיש את אותו שותף שמוצג לציבור הימני כסיבה לכל תחלואי הקואליציה ולגורם ששם מקלות בגלגלי ממשלת הימין. ככל שיש יותר את מי לתקוף ואת מי להאשים - כך יותר טוב. במילים אחרות, מה שנראה כלפי חוץ כמו קרטוע של קואליציה, הוא בכלל משחק תפקידים שבו כל אחד יודע בדיוק מה הוא נדרש לעשות ומה תפקידו באירוע. רובם שם אפילו נהנים מזה.
