במסמך של מרכז השליטה והבקרה של הקורונה, שפורסם היום, הכותרת שלו היא: "לא נרשמה עלייה משמעותית בהיקף התחלואה, במדינות אירופה שפתחו באופן מוגבל ומצומצם את מערכות החינוך". מדברים על דנמרק, אוסטריה וצרפת. ואז נשאלת השאלה, איך בעצם הן עשו את זה, מה שונה? ומה שמשותף לכל המדינות האלה - זה שהן עשו את זה בהדרגה.
קצת תלמידים, אחרי זה קצת יותר, ואחרי זה עוד קצת תלמידים. וגם המרחק, בהתחלה שני מטרים בין תלמידים, אחרי זה אפשר לרדת למטר ביניהם. ודבר נוסף, הן עדיין מקפידות על ההוראות. אני יודע את זה כי בדקתי עם כל מיני ישראלים שחיים במדינות האלה, והתוצאה היא שהקורונה לא מתפרצת שם מחדש. כן, היה משהו קטן בווינה, והיה משהו קטן בצרפת, אבל הם מצליחים להשתלט על זה.
בישראל המצב אחר, אנחנו אוהבים קיצוניות. יש סגר מוחלט או שהכול פתוח, אין באמצע. היו צריכות להיות קפסולות, ביטלנו אותן. היו צריכות להיות מסכות, למוחרת אמרו: "לא, חם, אפשר בלי". התוצאה היא שאנחנו רואים עכשיו את הנגיף עולה, וזה לא אמור להפתיע אותנו, הנגיף יחזור בסוף, אנחנו לא צריכים לעשות המון בשביל להתמודד עם הנגיף הזה, אנחנו צריכים בסך הכול לשמור על המרחק אחד מהשני, לשים מסכות, ולשטוף ידיים. זה לא עד כדי כך נורא, אחרת, הנזק הכלכלי יהיה פשוט איום ונורא.
