האם זה גל שני? האמת היא שאנחנו לא יודעים. אולי אלה שני אירועים נקודתיים בירושלים (בגימנסיה) ובתל אביב (עובדים זרים), שבשניהם היה מדביק-על שפשוט הדביק המון המון אנשים. אם זה המצב, זה לא בדיוק גל שני. אבל האם זה יכול להיות גל שני? והאם זה יכול להתפשט להיות גל שני. לגמרי כן.
האם יש משהו שאפשר לעשות בשביל למנוע מזה להפוך להיות גל שני מבלי ללכת לסגר מוחלט? כן, אבל לא בטוח שנצליח. מה זה דורש? זה דורש אחריות מצד הציבור וחזרה למשמעת קורונה, זה דורש בדיקות רחבות היקף לאיתור הנדבקים, וזה דורש הפעלת צעדים כלכליים מצד משרד האוצר. ומהר. ואם לא נצליח? אז כנראה ששוב נגיע לסגר מוחלט. תוך כמה זמן נדע? שבוע עד שבועיים.
הגל השני תמיד היה צפוי להגיע. זה נכון שהייתה כאן תחושה של "בוא׳נה, זה מאחורינו", אבל זה בגלל השילוב של המאפיינים של הווירוס, וחוסר היכולת שלנו כבני אדם לדמיין את העתיד. לווירוס לוקח זמן לדגור, ולהראות תסמינים. החלק הזה לוקח שבוע-שבועיים. בתקופה הזו זה נראה כאילו הכול בסדר, ואז פתאום הכול נהיה לא בסדר. בתקופה הזו אנחנו, בני האדם, מתקשים לדמיין את הווירוס מתפשט, למרות שכבר היינו בסיטואציה הזו. ובגלל שקשה לנו לדמיין, אנחנו חוזרים להתנהג כרגיל כאילו אין וירוס, מה שעוזר לו להתפשט מהר יותר.
זה מה שקרה כאן בשבועיים האחרונים. תסתכלו שנייה על גרף החולים החדשים בישראל (הכוונה היא לחולים המאומתים, אלא שנבדקו ונמצאו חיוביים לקורונה):
באמצע מאי ראש הממשלה אישר לפתוח את מערכת החינוך ללא קפסולות. זה קרה מכל מיני סיבות. מסיבות תפעוליות, מסיבות כלכליות, מסיבות מוראליות, מסיבות של לחץ ציבורי. לא כל כך משנה, זה כבר קרה. שבועיים אחר כך, כמו שעון שוויצרי, למרות חום של ארבעים ומשהו מעלות באמצע, מספר מקרי הקורונה החדשים נמצא שוב בעלייה אקספוננציאלית. חשבנו שזה כבר לא איתנו, חשבנו שאנחנו מקפידים מספיק על ההנחיות, חשבנו שאנחנו אחרי זה. התברר שאנחנו לא. האם זה גל שני?
ייתכן שכן, אבל לא בטוח. לפי הניתוחים של מרכז השליטה והבקרה של הקורונה - גוף שהוקם על ידי המוסד, חיל המודיעין של צה״ל וגופים ביטחוניים נוספים, ושממשיך לפעול כעת במתכונת מצומצמת יותר ביחס לגל הראשון - ישנם שני מוקדי התפרצות מזוהים.
המוקד הראשון הוא אוכלוסיית העובדים הזרים שחיים בישראל, חלק לא מבוטל מהם עובדים שנמצאים בישראל באופן לא חוקי, או על ויזת תייר. מדובר באוכלוסייה שלמדינת ישראל קשה מאוד להתמודד איתה בימי שגרה, קל וחומר בימי קורונה. מרכז השליטה והבקרה המליץ למשרד הבריאות כבר שלשום להתחיל למקד מאמצים באוכלוסיה הזו. המוקד השני של ההתפרצות הוא תיכון הגימנסיה בירושלים. ביחד - העובדים הזרים והתלמידים והמורים בגימנסיה - מהווים יותר מ-60% מחולי הקורונה החדשים.
או במילים אחרות - במשרד הבריאות חושבים שייתכן ששני האירועים האלה הם אירועים של הדבקת-על שכבר ראינו במדינות אחרות (וגם בישראל, בגל הראשון). כלומר אדם אחד או שניים שהדביקו הרבה מאוד אנשים אחרים בפרק זמן קצר, ולא הרבה אנשים שהדביקו הרבה אנשים. אם הניתוח הזה נכון הוא נותן תקווה שאפשר לבודד את שני האירועים הנקודתיים האלה מבלי להטיל סגר מוחלט על ישראל.
לתקווה הזו יש שני סייגים, או שתי כוכביות: כוכבית ראשונה היא שבגלל המאפיינים של הווירוס, זה אומר שהוא מתפשט כבר כמה ימים בלי שאנחנו יודעים. היום אנחנו יודעים על יותר מ-80 אנשים מהגימנסיה (תלמידים ומורים) שנדבקו ונמצאו חולים. אבל זה בגלל שחלק מהם כבר פיתחו תסמינים. עברו כמה ימים עד שהם פיתחו תסמינים ונבדקו. בימים האלה בין הרגע שהם נדבקו לבין הרגע שהם נבדקו הם היו במגע עם אנשים נוספים וסיכוי לא רע שהם הדביקו גם אותם. אנחנו עדיין לא יודעים מה היקף ההדבקה שם, אבל ייתכן שהוא יצא מכלל שליטה.
בשביל להילחם בדבר הזה ולהצליח להכיל את ההתפרצויות האלה צריך שילוב של כמה דברים. דבר ראשון, כל האנשים שהם חלק מההתפרצויות האלה, או יודעים בוודאות שהם היו במגע עם האנשים שנמצאו חולים, מוכרחים להיכנס לבידוד עכשיו. בידוד של שבועיים כמו בגל הראשון, בלי הנחות. בלי סופר, בלי חברים, בלי משפחה, בלי כלום. בידוד. האם זה אפשרי? לא בטוח בכלל, בטח במקרה של העובדים הזרים, אבל זה הצעד הכי אפקטיבי שיש לנו.
הדבר השני הוא בדיקות. המון המון בדיקות של כל המעגלים. מעגל ראשון, מעגל שני, מעגל שלישי. כל אדם נוסף שנצליח להגיע אליו מהר, לבדוק אותו, ולהכניס אותו לבידוד במידת הצורך - ואת כל מי שבא איתו במגע - יעזור לנו לקטוע שרשראות הדבקה ולמנוע התפרצות רחבת היקף. נשמע אכזרי, אבל זה הכלי הכי טוב שיש לנו.
האם יש לנו יכולת של 10,000 בדיקות ביום? כן. האם יש כרגע ביקוש לכמות כזו של בדיקות? לא. מעט אנשים מבקשים להיבדק. זה אומר שיש צורך בשינוי גישה של משרד הבריאות - מוכרחים ליצור קשר יזום עם כולם ולבדוק את כולם. לא רק בגימנסיה אלא בכל המעגלים שלה. זה אומר שייתכן שיש צורך בסגר על שכונות שלמות בירושלים. האם למשרד הבריאות יש יכולת כזו? חלקית בלבד.
אבל זה לא נעצר פה. ייתכן שצריך לבצע צעדים נוספים ברמת המדינה. דבר ראשון, ייתכן שמוכרחים לחזור לקפסולות. כן, זו מדיניות שקשה מאוד ליישם עד בלתי אפשרי. אבל אם ביטול הקפסולות היה הצעד שהביא להתפרצות הזו - ולא בטוח שזה המצב - אז מוכרחים לעשות undo לצעד הזה.
דבר שני, הסכנה להתפרצות של גל שני מגדילה מאוד את אי הוודאות הכלכלית ואת הלחץ הכלכלי שממילא נמצא על הכתפיים של העובדים, המובטלים, העצמאים והעסקים, קטנים כגדולים. כפי שמשרד הבריאות צריך להגיב מהר וביעילות, כך גם משרד האוצר נדרש לזה. קרן סיוע לעסקים שנמצאים בענפים בסיכון גבוה בערבות מדינה מוגדלת של 50% היא צעד שהיה צריך לקרות לפני חודש. זה הזמן להקים את הקרן הזו, למשל.
מנכ״ל משרד הבריאות בר סימן-טוב הזכיר במסיבת העיתונאים אתמול שבעלי עסקים צריכים לקבל תמריצים כלכליים בשביל לפעול באופן ששומר על המגבלות שקבע משרד הבריאות. בתרגום לעברית הוא מתכוון שמשרד האוצר צריך לפצות - לחלק כסף - למסעדות, למשל, בשביל שיפתחו באופן חלקי בלבד ולא מלא. אין שום מסעדה שמסוגלת לחיות על בסיס מחצית מהלקוחות הקבועים שלה, אין. ולכן, אומרים במשרד הבריאות, משרד האוצר חייב לפצות על האובדן הכלכלי הזה. אחרת, אחרת המסעדות יפתחו מלא מלא ושוב הוירוס יהיה בסכנת התפשטות.
רק שזה לא ניתן. במשרד האוצר אומרים: אין את הכסף הזה. אין שום דרך שמשלם המסים ישלם סכום בלתי מוגבלת לתקופה בלתי מוגבלת לכמות גדולה כל כך של עסקים. אין. אז אם לא זה, ולא זה - מה נשאר?
פה מתחיל החלק המסובך באמת. החלק של הסגר בגל הראשון זכה לכינוי ״הפטיש״, כי הוא היה צעד דרסטי מאוד שכולנו משלמים ונשלם עליו מחיר כבד מאוד. פרופ׳ רן בליצר הגדיר את השלב השני, השלב שבו אנחנו מנסים לחיות עם הנגיף ולמנוע ממנו להתפשט מצד אחד אבל לקיים פעילות כלכלית מצד שני, הוא קרא לשלב הזה ״הפינצטה״. הממשלה, לדבריו, צריכה להשתמש בפינצטה בשביל לטפל נקודתית במוקדי התפרצות, בשביל לאפשר ליתר הכלכלה לפעול.
כעת מתברר שהפינצטה הזו זו חתיכת פינצטה. למען האמת, זו בכלל לא פינצטה. זה דורש משמעת ציבורית ברמה צבאית, כולל אכיפה ועונשים במידת הצורך. וזה כולל התגייסות ממשלתית רחבת היקף ותיאום בלתי רגיל בין משרד הבריאות למשרד האוצר. פינצטה זה לא. זה ארגז כלים שלם.
בשביל להמחיש עד כמה המשמעת הציבורית היא חלק מכריע בסיפור הזה, הנה הכוכבית השנייה - מספר החולים החדשים ביממה האחרונה. זה נכון שיש שני מוקדי התפרצות עיקריים, אבל זו לא כל התמונה. כי 40% ממספר החולים החדשים - שזה שיעור לא מבוטל - מתפרש על כל המדינה. מה שאומר שהווירוס חזר לעלות בכל מקום. אלה עדיין לא מספרים שממוטטים את מערכת הבריאות או משהו כזה, אבל זה פי שניים ממה שראינו בשבועיים האחרונים. 40 חולים חדשים ביום במקום 20. וה-40 האלה יכולים להישאר 40 ביום אם כולנו נחזור להתרחק אחד מהשני, או שהם יכולים לקפוץ באופן מעריכי ל-80, 160, 320 וכך האלה חולים חדשים ביום, ואז אנחנו יודעים מה יקרה - סגר מוחלט.
למעשה, בפני הפוליטיקאים והציבור ניצבת כעת בחירה בין הרע לגרוע: אם נסגור עכשיו את המשק באופן מוחלט כמו בפסח, זה אומר שהמחיר יהיה נוראי, אבל בעוד שבועיים נוכל להתחיל לפתוח מחדש בהדרגה. אם ננסה להילחם בנגיף ולהכיל אותו, אבל ניכשל - זה אומר שבעוד שבועיים ניאלץ להטיל סגר מוחלט שיהיה הרבה יותר ממושך וקשה. מה עדיף?
מה שעדיף הוא שהציבור יעשה את שלו, ושהממשלה תעשה את שלה. שהציבור יהיה ממושמע בצורה צבאית, למרות שחם ולא נוח, ושמשרד הבריאות יעשה הכול - הרבה מעבר למה שהוא עושה עכשיו - בשביל לאתר, לבדוק, ולבודד. וזה אומר שמשרד האוצר צריך לעשות שינוי בסדרי העדיפויות - כסף לעסקים, כסף לאנשים, פיצוי כלכלי.
זו הפינצטה האמיתית - שילוב של כלים שונים ומגוונים בעוצמות משתנות שמתאימות את עצמן לתוואי ההתפרצות. אם זה מעודד מישהו, באוסטריה ובצ׳כיה הם מצליחים לעשות את זה בינתיים בהצלחה.
מנכ״ל משרד הבריאות אמר לפני כמה שבועות שבנגיף הזה אין מצב קבוע - אין אפשרות לשמור על 20 חולים חדשים ביום לאורך זמן. או שהמחלה יורדת, או שהיא עולה. כרגע היא עולה. אנחנו צריכים להעביר אותה בחזרה לירידה.
