בעוד שאצלנו נראה שאווירת סיום הקורונה בעיצומה, אצל מדינות ערב המצב קצת אחר. אומנם המספרים הרשמיים לא מתקרבים למוקדי ההתפשטות הגדולים בעולם כמו איטליה, ספרד, ארצות הברית ואיראן, אך האירוע עוד מתגלגל. במפרץ, למשל, יש כבר יותר מ־100 אלף נדבקים, ובסעודיה יותר מ־40 אלף.
ההשלכות הכלכליות מתחילות לתת את אותותיהן אפילו אצל המפרציות העשירות. במקביל לאירוע הסבוך הזה – חודש יולי כבר נמצא ממש מעבר לפינה – החודש שבו ממשלת ישראל החדשה אמורה להתחיל בסיפוח שטחים בהתאם לתוכנית השלום של ממשל טראמפ, ובראשם סיפוח בקעת הירדן וצפון ים המלח.
האירוע הזה אומנם לא בראש מעיינן של אותן מדינות, אך השבוע התקבלו כמה אינדיקציות שהוא לא הולך לעבור בשתיקה. האחרונה שבהן ממש בסוף השבוע האחרון מהשכנה ממזרח, ירדן, שמובילה את הקו נגד ישראל בנושא. מלך ירדן, עבדאללה השני, התראיין לעיתון הגרמני דר שפיגל ובפעם הראשונה שיגר איום – אם וכאשר ישראל תחליט לספח.
הקטעים המרכזיים בריאיון:
שאלה: מסביב לירדן יש כמה מדינות שעוינות אחת את השנייה. נוסף על כך הכנסת מתכוונת בשבועות הקרובים לדון בתוכנית השלום במזרח התיכון של נשיא ארה"ב, שכוללת סיפוח חלקים בגדה המערבית. כיצד הדבר ישליך על ירדן, אם התוכנית תיושם?
תשובה: האם זה העיתוי לדון בפתרון שתי המדינות, בזמן שאנחנו נמצאים בעיצומה של מערכה נגד נגיף קורונה? או שעלינו לדון באיך אנחנו יכולים להיאבק בנגיף הזה? פתרון שתי המדינות הוא היחיד שיאפשר לנו להתקדם.
שאלה: יש פוליטיקאים כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרוצים לנצל את האפשרות שהכשיר ממשל טראמפ כדי להשתלט על חלקים נרחבים מפלסטין.
תשובה: המנהיגים שקוראים לפתרון המדינה האחת לא מבינים את השלכותיה. מה יקרה אם הרשות הפלסטינית תקרוס? אנחנו נראה עוד אנרכיה וקיצוניות באזור. אם ישראל באמת תספח שטחים מהגדה המערבית ביולי, אז הדבר יוביל להתנגשות גדולה עם ירדן.
שאלה: האם הסכם השלום עם ישראל יושעה?
תשובה: איני רוצה לשגר איומים או להכשיר את הקרקע לסכסוך ומריבות, אבל אנחנו בוחנים את כל האופציות ואנחנו מסכימים עם מדינות רבות באירופה ובקהילה הבין־לאומית שחוק הכוח לא יכול להיות מיושם במזרח התיכון.
מלך ירדן מחפש ללחוץ על ישראל – דרך אירופה
האיום הערטילאי כרגע של מלך ירדן לא נולד בחלל ריק. הירדנים עוקבים מקרוב אחר התהוותה של ממשלת נתניהו–גנץ ומבינים שמהלך הסיפוח הולך ומתקרב. הלחץ כרגע של ירדן באמצעות הדיפלומט הבכיר שלה, שר החוץ איימן א־ספדי, הוא על האירופים שמתנגדים בתוקף למהלך ומאיימים בסנקציות. חזית אירופית מאוחדת, בראיית הירדנים, תוכל אולי להמתיק את הגלולה המרה. לא בכדי עבדאללה בחר להעביר את המסר התקיף באמצעות עיתון גרמני – לחץ על כל המגרש בזירה האירופית, בתקווה שאותן מדינות יעשו את העבודה בשביל ההאשמים.
אבל עבדאללה השני כנראה מבין שבלי החרפת הטון המסר לא יועבר. בנובמבר 2019 הוא אמר בכנס בארצות הברית שהיחסים בין ישראל לירדן נמצאים בשפל חסר תקדים ואתמול הזהיר מ"התנגשות גדולה" עם ירדן, אם וכאשר יחל הסיפוח.
מה עובר בראשו של עבדאללה?
ככלל, מלך ירדן ממש לא מחפש עימות, בטח בתקופה שבה הוא צריך לספק פתרונות כלכליים בעקבות משבר קורונה. הממלכה הציגה ביצועים מרשימים במהלך המשבר ועדיין גם בבית המלוכה יודעים שהאירוע ממש לא נגמר ושהמבחן האמיתי יהיה בזירה הכלכלית, הבטן הרכה של הממלכה נטולת המשאבים הטבעיים והתלויה בסיוע מבחוץ.
ועדיין, עבדאללה מוצא לנכון לשגר לחלל האוויר את האמירה הזו. הסיבה היא שגם אם מהלך הסיפוח לא ישנה משהו, הוא יסמל את מותו של פתרון שתי המדינות, ובראיית ירדן ינציח את פתרון המדינה האחת מהים עד לנהר. ברגע שיש סיפוח ממערב לירדן – אין מדינה פלסטינית, ואם אין מדינה פלסטינית ממערב לירדן – המשמעות היא שהמדינה הפלסטינית היא ממזרח לירדן. במילים אחרות, ירדן הופכת ל"מולדת החלופית", הסיוט הגדול ביותר של בית המלוכה.
הדרך לביטול הסכם השלום עוד ארוכה, אבל שנמוך היחסים בהחלט בא בחשבון. ראינו מה קרה למובלעות צופר ונהריים, שירדן החליטה להחזיר לידיה אחרי 25 שנה של "השכרה" לישראל בצל העברת השגרירות האמריקנית לירושלים, ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל והקיפאון עם הפלסטינים. דעת הקהל בירדן שעודדה את המהלך של צופר ונהריים בוודאי לא תתנגד לצעדים נוספים מהצד הירדני, במקרה של סיפוח.
ברגע האמת – רוב מדינות ערב יתייצבו לצד הפלסטינים
אחרי שנגענו בחוליה הכי בעייתית במשוואה, כדאי להזכיר חוליות נוספות קצת פחות בעייתיות ועדיין חשובות. אופיר וינטר מהמכון למחקרי ביטחון לאומי כתב בימים האחרונים מאמר על השלכות הסיפוח על היחסים עם מצרים.
באותו מאמר העריך וינטר כי קהיר תעדיף להסתפק בתגובה מאופקת שלא תסכן אינטרסים אסטרטגיים חיוניים הנוגעים ליחסיה עם ארצות הברית וישראל, ובראשם הסיוע הצבאי והכלכלי האמריקני שחשיבותו גוברת בשל מגפת הקורונה. עם זאת הזהיר כי על ישראל לשקול את ההשלכות השליליות שיכולות להיות למהלך כזה על היחסים עם מצרים מעבר לגינויים בזירה הבין־לאומית והערבית.
ויש את המפרציות הסוניות, חוליה חשובה בציר הפרגמאטי בעולם הערבי, בראייה הישראלית. בתחילת השבוע באופן די חריג הוציא שר החוץ של איחוד האמירויות הודעה שבה הזהיר כי המהלך שמתכננת ישראל יחסל את סיכויי השלום והוא מהלך לא חוקי. על הדם הרע בין איחוד האמירויות לבין הפלסטינים ובעיקר אבו מאזן נכתב לא מעט גם בחסות האירוח שם של יריבו ושנוא נפשו, מוחמד דחלאן.
זה אותו עבדאללה בן זאיד שאנחנו מתפעלים מעת לעת מהציוצים שלו בעניין ההזדהות עם השואה או חג חנוכה. בשבוע שעבר הוא שיתף מאמר מעניין מאוד על הסדרות ששודרו בסעודיה ובאמירויות ברמדאן שהציגו יחס יחסית חיובי ליהודים ולישראל וביקרו את הפלסטינים וכך נכתב בסוף המאמר: "הפלסטינים יכולים לסמוך על תמיכה ערבית מוחלטת איפה שזה הכי משנה: בזירה הדיפלומטית והפוליטית".
אפשר להעריך שההשפעה על היחסים שנרקמו מאחורי הקלעים בין ישראל למפרציות בחסות המאבק נגד איראן ועוד אינטרסים משותפים, לא תהיה דרמטית, אך היא בהחלט תשפיע על ביטוייה הפומביים. השבוע שוחחנו עם עבדאללה אל־ג'ונייד, עיתונאי מוכר מאוד בבחריין, שאמר לנו שכל מהלך של קביעת עובדות בשטח כמו הסיפוח המתוכנן מרחיקה את כינון היחסים הפומביים בין ישראל למדינות המפרץ.
גם אם סוגיית הסיפוח לא עומדת בראש עיסוקם של רוב מדינות ערב שעסוקות בבעיותיהן שהוחרפו בשל משבר התפשטות קורונה, ברגע האמת הן יתייצבו לכל הפחות במישור ההצהרתי לצד הפלסטיני. במישור הפרקטי יותר, ירדן נראית כמי שעלולה להפוך את המישור ההצהרתי למישור פרקטי ואל לנו לשלול שיהיו הפתעות מכיוונים אחרים באזור.
