1.
לא שאתם צריכים את התובנה שלי אחרי כל כך הרבה ימים עם הילדים בבית, אבל בכל זאת: זה ממש קשה אה? כלומר, יש את הקשיים המובנים מאליהם - השעמום, הפער בין הרצון להתרוצץ לצורך לשבת בבית, המתחים שצצים מהעובדה שכל בני הבית נמצאים זה עם זה כל כך הרבה שעות, כל כך הרבה זמן. אבל מעבר לכל אלה, יש את העניין הזה שההורים צריכים לקחת חלק בלימודים של הילדים שלהם. וזה חתיכת אתגר.
הילדים הפרטיים שלנו בני שבע ועשר, כלומר בכיתה א׳ וד׳. בגלל שחזרנו מארצות הברית רק לפני חודש, הלמידה מרחוק שלנו כוללת קצת ממה שעוד קורה בכיתות בארצות הברית, וממה שקורה בכיתה בבית הספר כאן בישראל. בשני המקרים, מדובר בלא מעט עבודה שאנחנו נדרשים לעשות איתם. אם יש לכם ילדים אתם יודעים היטב על מה אני מדבר.
ובימים האחרונים, מעבר לכל קושי אחר, הקושי העיקרי שאני חווה הוא הקושי הרגשי. אנחנו לא המורים שלהם, אנחנו ההורה שלהם. לא רק שאנחנו לא באמת יודעים ללמד, הילדים שלנו לא לגמרי יודעים לעכל את העובדה שאנחנו מלמדים אותם. זה קשה להם, וזה קשה לנו.
2.
אני יודע שזה נשמע מוזר קצת - אם אתה אבא שלהם, איך יכול להיות שאתה לא יודע ללמד אותם? אבל יש הבדל בין הורות ללימוד, ובין הורות לחינוך. לו זה היה אותו הדבר, לא היה צורך במערכת החינוך. אבל זה לא אותו הדבר.
כהורה, אין לי את ההכשרה או הניסיון, למשל, לדעת איך עוזרים לבן שלי לעבור משוכות לימודיות שמתסכלות אותו, משוכות שהוא חושב שהן לא עבירות. יש הבדל בין ללמד אותם לרכוב על אופניים, לבין ללמד אותם ללמוד. זה לא כל כך משנה אם אלה לימודי עברית או חשבון, ללמד ללמוד זו אומנות שצריך ללמוד, שצריך להתנסות בה. מערכת היחסים שיש לילדים שלי ולי היא מערכת יחסים אחרת. הם לא מסתכלים עליי כמו שהם מסתכלים על המורות שלהם. הם לא מתנהגים אותו הדבר שהם מתנהגים עם אבא ואמא שלהם. וכך הצורך לשבת בבית וללמוד, יחד, כל יום, יום אחרי יום, נהיה מאתגר מאוד עבורם, ועבורנו.
בטח כשגם מנסים לעבוד במקביל.
3.
איך זה נראה מהצד השני, מהצד של המורות והגננות? זה מורכב לא פחות. בטח כשעכשיו יש ציפייה לחזרה מסוימת של מערכת החינוך. נשות ואנשי הוראה מכל מיני שכבות גיל, וחלקים במערכת החינוך, העבירו לי חומרים שכתבו לאורך היום.
הנה כמה ציטוטים מתוך דברים ששלח מנהל בית ספר יסודי אחד להורים, על כיצד תראה השגרה החדשה בבתי הספר:
״המתווה מורכב ביותר״, הוא כותב, ״עד כמעט בלתי ישים. קיימות בעיות רבות בנושאים שונים: הכניסה והיציאה מבית הספר, ההפסקות, שמירת המרחק בין ילד לילד, שמירת ההיגיינה, הדרישה למשמעת עצמית וחוקים נוקשים בזמן השיעורים ומחוץ להם, צורת הלמידה (כרגע, מדובר בלמידה פרונטאלית בלבד), שיבוץ מורים חדשים לכיתות, מורים בסיכון שיעדרו מהעבודה. ועוד ועוד.
"ההצלחה בהשבת 'שגרה', תלויה בכולנו, אך בראש ובראשונה - בכם ההורים. במחויבות לא לשלוח ילד/ה חולה לבית הספר, בהקפדה יתרה על כל הנהלים, ובהסברתם לילדיכם. בהקפדה על היגיינה. בשמירה על סדר בכניסה וביציאה מבית הספר. בהבאת הציוד הנדרש. הילדים חייבים להיות מוגנים (עד כמה שאפשר), והצוות חייב להרגיש מוגן שבעתיים! יצרנו הפוגה קצרה לאחר כל שיעור, כדי"לאוורר" את הילדים, אך בזמן השיעורים הם יידרשו למשמעת עצמית והקפדה נוקשה על כללים״.
מה הן ״ההפוגות״ בתום כל שיעור? זו הפסקה של 15 דקות בתוך הכיתה. למה? כי כל כיתה תוגבל להפסקה בחוץ רק פעם אחת ביום. אלה ההנחיות של משרד החינוך, בשביל לצמצם מגע בין קבוצות שונות ככל האפשר.
איך יתבצע פיצול הכיתות? מאחר שרק כיתות א-ג חוזרות, הפיצול שלהן ייעשה על בסיס כיתות לימוד וגם על בסיס מורות ומורים של כיתות ד׳-תיכון. כלומר, ילדים ילמדו עם מורות ומורים שהם לא מאוד מכירים. איך יחולקו הקבוצות? שאלה נהדרת. חלק מההורים והמורות שדיברתי איתם סיפרו על חלוקה לקבוצות לפי חברים, בניסיון מסוים לשמר תמהיל מאוזן של בנות ובנים. בלגן. אבל מה קורה אם לילד יש אחים? והם לומדים בימים אחרים מהילד הזה? מה עשינו בזה בשביל לשחרר את ההורים של הילדים האלה לעבודה? בלגן.
ובכלל, אם יום הלימודים מסתיים ברבע לאחת בצוהריים, ואם שבוע הלימודים הפך לשלושה ימים בלבד, זה לא באמת להחזיר את המשק לפעילות. כלומר, כן, זה עדיף על כלום, אבל זה פחות או יותר מה שזה - עדיף על כלום.
4.
בגני הילדים המצב מסובך בהרבה. נכון לכתיבת שורות אלה, בכלל אין הסכמה בין משרד הבריאות למשרד האוצר על אם לפתוח אותם ביום ראשון או לא. כל הפער כרגע, סתם בשביל לסבר את האוזן, הוא על ילד או שניים. בהחלטה שקיבלה הממשלה לפני החג דובר שאם הגנים ייפתחו זה יקרה בקבוצות קטנות. כמה קטנות? על זה הוויכוח כרגע.
הכול מתחיל מזה שבהחלטת הממשלה דובר על גנים של 30 ילדים שמתפצלים לשתי קבוצות של 15 כל אחת, ששתיהן מתפצלות לשתי ״קפסולות״ - מילה שנשמע הרבה ממנה בשבוע הקרוב - ולומדות בנפרד. 8-7 ילדים פה, 8-7 ילדים שם.
רק שהתקן של גני הילדים בישראל הוא עד 35 ילדים, ובערך שליש מהגנים בישראל הם כאלה - גנים עם יותר מ-30 ילדים. מה עושים? פיצול לפי המתווה של הקפסולות פירושו 9-8 ילדים בכל קפסולה. ולזה משרד הבריאות לא מוכן. למה? באיזו מידה תוספת ילד או שניים מגדילה את הסיכוי להפצת הנגיף? לא יודע, אבל זה לא שלמשרד הבריאות יש איזה מחקר עם ראיות חדות שמסביר את הסוגיה הזו היטב.
בכל מקרה, אפילו אם המחלוקת תיפתר מחר בישיבת הממשלה בנושא, פתיחת הגנים היא חתיכת אתגר מסובך. ההנחיות לגננות והסייעות קשות שבעתיים משום שמדובר בילדים מאוד קטנים, שגם ככה המשמעת שלהם נמוכה, והיכולת שלהם להבין מה זו מגיפה גלובלית היא, איך נאמר, מוגבלת.
הנה מה שכתבה לי גננת אחת: ״אנחנו עושות כל מה שאנחנו יכולות כדי לשמור על ההנחיות, ובימים האחרונים קיימנו שעות רבות של ישיבות היערכות בזום עם כל הגורמים האפשריים. ובכל זאת, שני דברים שאני בטוחה במאת האחוזים שאי אפשר לעמוד בהם: שמירת מרחק של שני מטרים בין הילדים, וחוסר מגע מוחלטת של הצוות בילדים. בשלב הפרידה בבוקר, אין שום סיכוי״.
היא צודקת. אם יש לכם ילדים בגיל הגן, ואתם יכולים להיזכר בכל הפעמים שבהם הילדה או הילד שלכם בכו בבוקר כשהשארתם אותם בגן והלכתם, ורק הגננת שלקחה אותם פיזית מכם הצליחה לפתור את זה, אתם מבינים שאין שום פתרון אחר מלבד מגע.
בהצלחה לכולנו.
5.
יש עוד המון. מורות ומורים שכתבו לי על הפרויקטים המהממים שהם עושים עם התלמידים שלהם - בעיקר תלמידים משכבות גיל בוגרות יותר - ורשויות מקומיות שנערכות היטב לחזרה ללימודים עם מיפוי של ילדים ומשפחות עם צרכים סוציאליים וניסיון לענות על הצרכים האלה, ועוד הרבה אחרים.
בשורה התחתונה: מתחילת משבר הקורונה היה ברור שהאתגר הכי מורכב אחרי ההתמודדות עם הנגיף עצמו הוא מערכת החינוך. מערכת החינוך היא מפתח להחזרת חלקים גדולים מאוד מהמשק לפעילות (300 אלף משקי בית מחכים להחלטה על גני הילדים), וזו גם מערכת שיכולת הניהול שלה מורכבת מאוד, והאתגרים הפיזיים שההנחיות של משרד הבריאות מציבות הם אתגרים כבירים כשמדובר בילדים כל כך צעירים.
הנה, למשל, מה שכתבה לי אשתו של מורה בבית ספר יסודי: ״מה עושים הורים ששניהם מורים וילדיהם בגן ואין גן חצי שבוע? לא ידוע. מה עושים מורים שהם או בני משפחתם בקבוצת סיכון? לא ידוע. לחמותי הגננת אמרו שמי שבקבוצת סיכון צריכה לדאוג לעצמה למחליפה. איזו מחליפה? לא ידוע. אולי היא תראה את ילדי הגן, אבל את הנכדים שלה אסור לה לראות״.
6.
אני לא יודע מה הפתרון המיטבי לאתגר הזה, אולי אין בכלל פתרון מיטבי. אולי הדבר הטוב ביותר שהיינו יכולים לעשות הוא לא לנסות לפתור את הבעיה כפי שאנחנו רגילים, אלא להסתכל עליה אחרת לגמרי. אם ההורים מתקשים ללמד את הילדים שלהם, ואם המורים מתקשים ללמד את התלמידים שלהם כי זה פשוט נורא מסובך בתנאים האלה, אולי הפתרון הוא לא ללמד.
אולי, עד שיהיו מספיק מחקרים בשביל להבין אם ילדים מדביקים או לא, ונדבקים או לא, אולי עד אז מה שנדרש הם לא לימודים, אלא בייביסיטרים. להמשיך את הלימודים לתיכוניסטים ולחטיבות הביניים בשביל לסיים את השנה, ולילדים הצעירים יותר פשוט לעבור לקייטנות.
גם קייטנות זה עסק שקשה לתפעל בימי קורונה, אבל אולי זה פשוט יותר מאשר לקיים תכנית לימודים? אני לא יודע. אולי יש פתרונות אחרים לחלוטין שאני לא מסוגל לחשוב עליהם. קטונתי. סתם עוד הורה מתוסכל מתוך כמה מאות אלפים.
