עלי דאר עלי, הכתב החרוץ של הטלוויזיה הפלסטינית הרשמית, נעלם מהמסך בימים האחרונים. הוא לא חולה בקורונה, אבל היעלמותו קשורה בעקיפין למשבר אליו הביא הנגיף. או יותר נכון, למלחמות האגו והיוקרה המלוות את המשבר מראשיתו.
אתם אולי זוכרים שראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן לקח טיים-אאוט מניהול משבר הקורונה והפקיד את הסמכויות לניהולו בידי ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד שתאייה שנכנס די מהר ובצורה חלקה לנעלי הבוס. בעוד אבו מאזן ספון רוב הזמן בביתו, שתאייה זינק לקדמת הבמה, השתלט על סדר היום התקשורתי, ומטבע הדברים גם צבר לא מעט אויבים בדרך. לאויבים נגיע בהמשך, אבל קודם בואו נבין לאן נעלם הכתב עלי דאר עלי מהמסך. זמנית לפחות.
עלי דאר עלי במסכת קורונה
שתאייה לא מת על שרת הבריאות, מאי כילה, המכהנת בממשלתו והיה מת להיפטר ממנה, כך מספרים. לא הוא הביאה לממשלה והיא הוצנחה לכיסאה בידי מושכי חוטים מסביבתו של אבו מאזן. כילה היא רופאה בהכשרתה ובעברה שימשה שגרירה. אנושית מאוד, עממית, לבבית, נטולת מניירות גבוהות של פוליטיקאים משופשפים ומנוסים. היא לא ניחנה בלשון מושחזת או בוורבליות מהוקצעת. אין לה סכין בין השיניים. אין לה את אינסטינקט ה"קילר", לכילה. אבל תמימה היא לא.
במאמר מוסגר: ייאמר לזכותה כי לכל אורך משבר הקורונה, גם כשמראיינים שונים ניסו לגרור אותה למחוזות של פוליטיקה קטנה נגד ישראל, היא לא נפלה בפח, נשארה מקצועית ודבקה בנתונים הרפואיים. בניגוד לדברנים וקשקשנים אחרים.
לענייננו. רשמית, על המערך התקשורתי של צוות ניהול הקורונה בשטחים הופקד איברהים מילחם, דובר הממשלה הפלסטינית ברמאללה. הוא האיש ששתאייה הציב בחזית כ"מסביר הלאומי". מילחם הוא עיתונאי לשעבר ממחנה הפליטים דהיישה שצמח ברשות השידור הפלסטינית. בשנות ה-90' הוא הגיש את תכנית הבוקר ברדיו "קול פלסטין" ובהמשך התקדם בסולם הדרגות הניהולי. במרוצת הזמן המשיך לאתר החדשות "מען" ולעיתון הפלסטיני "אל-קודס". לפני שנתיים ראה אור ספרו "העיתונות – מהתבליט ועד הטאבלט".
ספרו של מילחם "העיתונות: מתבליט לטאבלט"
בתחילת משבר קורונה, הוא מונה להעביר את התדריך היומי לעיתונאים על מצב התחלואה בשטחים. הוא ורק הוא יכריז פעם או פעמיים ביום מהו מספר החולים המעודכן, כמה החלימו ולא עלינו – כמה מתו מהנגיף. הוא מילא את תפקידו בחריצות, ולפחות פעם ביום התייצב אל מול הפודיום תחת כיפת השמיים, לבוש במיטב מחלצותיו וחנוט בעניבה, ובלשונו הפיוטית מלאת הפאתוס הרגיע את הציבור הפלסטיני. מדי פעם הוא גם תיבל את דבריו בהסתה כמו "הישראלים לא מצייתים להוראות כי הם אוהבים כסף ומעדיפים להניע את גלגלי המשק" ו-"הישראלים הם סוכני הווירוס בשטחים".
מכל מקום, זו הייתה דרכו של ראש הממשלה שתאייה לסרס את שרת הבריאות שלו, כילה. באמצעות הפיכת דוברו, מילחם, לפנים של משבר הקורונה, ביקש שתאייה לחסום כל אפשרות שכילה תתבלט ותזכה לעדנה תקשורתית. אלה "15 דקות התהילה" שנלקחו ממנה במחי החלטת הבוס שלא אוהב אותה - ומבחינתו שתישאר לשבת במשרד. או בבית.
ביום ראשון שלחה יד נעלמה את כתב הטלוויזיה הפלסטינית הרשמית עלי דאר עלי לראיין את שרת הבריאות במשרדה על הבוקר. והיא – שומו שמיים – "פלטה" את מספר החולים המעודכן זמן קצר, לפני התדריך היומי של מילחם. "כיפה אדומה" נוסח רמאללה.
עלי דאר עלי עם שרת הבריאות מאי כילה
מילחם השתולל מכעס. לתדריך היומי שמיד לאחר מכן הוא כבר לא הגיע. אל צבא העיתונאים נשלח במקומו כמאל א-שחרה, הממונה על המשבר במשרד הבריאות הפלסטיני. 49 שניות לאחר תחילת התדריך התייחס א-שחרה בחיוך להיעדרותו של מילחם ואמר: "אחינו, איברהים, קצת חולה, בכל מקרה לא בקורונה. הוא יחזור אינשאללה בתדריכים הבאים". הוא הכחיש שמתנהל מאבק על הסמכויות בין הדובר לשרה.
פליטת פה לא מקרית
כדי שהמדורה לא תהפוך לשריפת ענק, שוכנע מילחם בערב לפרסם בשמו הודעה בכתב עם מספר החולים המעודכן. אבל את האש הזאת קשה לכבות. יודעי דבר אומרים ש"פליטת הפה" של שרת הבריאות בעיתוי הספציפי – רגע לפני התדריך היומי – לא הייתה מקרית. מישהו רצה להצית אש.
לא ברור אם כילה עצמה ידעה או לא שהיא כלי במשחק יריבות גדול יותר. לא ברור אם הכתב שנשלח למשימה ידע מה המטרה, אבל מישהו בסביבתו של אבו מאזן ביקש להעביר מסר: אם לא מאהבת כילה, אז מתוך תחושת המועקה שנסיקתם של שתאייה ומילחם מעוררת בגרונם של אישים שונים מקרב ההנהגה הפלסטינית והנהגת פת"ח בפרט.
מה באשר לכתב עלי דאר עלי? בינתיים הוא נעלם מהמסך. מבלה כעת יותר בבית, בחיק משפחתו, עד שהרוחות יירגעו. עד יעבור זעם. אבל הוא עוד ישוב, אל דאגה. יד נעלמה שומרת עליו.
הדובר איברהים מילחם ושרת הבריאות מאי כילה בתדריך הבוקר, רביעי
בבוקר, מילחם וכילה כבר הופיעו זה לצד זו בתדריך היומי. היו שם עוד שני שרים בתדריך: שר הרווחה ושר העבודה. כל אחד סיפק לציבור פרטים בתחומו. כילה נתנה את נתוני התחלואה, שר הרווחה את מספר האנשים שהצטרפו למעגל העוני ושר העבודה את הפיצויים לפועלים ועובדי מגזרים אחרים.
בחשבון הטוויטר של דובר הממשלה הפלסטינית מילחם צויצו הכותרות עם קרדיט לשר שסיפק אותן. שר הרווחה קיבל קרדיט, שר העבודה גם. רק לכילה לא נשאר. את נתוני התחלואה המעודכנים צייץ מילחם בשמו הוא. שרת הבריאות לא אוזכרה, אף שהנתונים נמסרו מפיה בתדריך לעיתונאים.
عدد الإصابات ب #فيروس_كورونا بلغ 291 في جميع المحافظات، و 78 في مدينة #القدس.
— ابراهيم ملحم | Ibrahim Milhim (@ibrahimmilhim) 15 באפריל 2020
האויבים של המטאור שתאייה
ראש הממשלה הפלסטיני מיצב את עצמו ציבורית כחוד החנית בחסות משבר הקורונה, ואט-אט רוכש לעצמו יותר ויותר אויבים מקרב אלה שהתבלטותו על פניהם אינה נאה בעיניהם. הוא חבר לגוף ההנהגה העליון של פת"ח ושמו אוזכר בעבר כמועמד אפשרי של פשרה בין המחנות היריבים בצמרת הארגון לרשת את אבו מאזן ביום שאחרי. בחודש וחצי האחרון אור הזרקורים הוסט כל כולו אליו, והשמש של רמאללה – מה לעשות – חורכת.
שתאייה התגלה במשבר הזה כמנהל מוכשר וביצועיסט בחסד. הוא פוליטיקאי בכל רמ"ח אבריו, כלכלן מעולה, בקי ביחסים בין-לאומיים וביחסים עם ישראל, בפרט בהיותו חבר לשעבר בצוות המשא ומתן. הוא שולט בנתונים, משכיל ובעל חשיבה אנליטית, דובר אנגלית רהוטה, ממולח עם לשון חלקלקה ונוטף כריזמה. שילוב נדיר בין אקדמאי לאיש שטח מצוין.
הוא לא נחבא אל הכלים, הוא אוהב את הזרקורים והם מצידם מחזירים לו אהבה. הוא מנהל שיח ישיר עם העיתונאים, מאפשר להם לשאול ככל העולה על רוחם וכמעט אף פעם לא מתחמק. גם מהציבור הוא אינו מנותק, ובניגוד לאבו מאזן המסתגר רוב הזמן בביתו מפאת גילו המבוגר, שתאייה יורד לרחובות, מסתובב, מתחכך עם האזרחים, מדבר עם בעלי החנויות, עם השוטרים, וכמובן – דואג שהכול יתועד במצלמות ויופץ ברשתות החברתיות.
כוחו של המועמד - בחולשתו
וזה משתלם לו, בינתיים. הציבור זוקף לזכותו את הערנות והתגובה המהירה למשבר קורונה ועוד שורה של החלטות שהביאו לכך שהנגיף בשטחים עדיין בשליטה. יש תחושה שיש בעל בית. הוא מצטייר כרועה המנווט את עמו בסערה אל חוף מבטחים, וכל זה הופך אותו עכשיו למסוכן. מועמד עולה בקרב הירושה לקראת "היום שאחרי" אבו מאזן. "ככל שיהללו יותר אותו ואת אנשיו, כך גוברים הסיכויים שזה יתהפך נגדם", הזהיר עיתונאי פלסטיני ברגע של הארה.
מישהו אמר פעם שכוחו של המועמד שעליו יסכימו המחנות היריבים בפת"ח ביום שאחרי – נעוץ בחולשתו. ככל שהמועמד חלש יותר, כך גדלים סיכוייו לרשת את הראיס. לא בטוח שזה נכון, אבל דבר אחד כן בטוח: אם עד משבר קורונה שרר כמעט קונצנזוס ששתאייה הוא מועמד חלש, הרי שעתה קרנו עלתה. וזה בעוכריו, בבואו לתמרן בין מאורות הזאבים של צמרת פת"ח.
קריקטורה המציגה את שתאייה, דוברו ומושלת רמאללה כגיבורי על
בימים האחרונים נשמעים יותר ויותר קולות, גם מקרב דרגי השטח של פת"ח, הטוענים כי שתאייה מסתמן כמועמד המתאים ביותר לרשת את אבו מאזן. ייתכן שזה עונתי בלבד, אך הדבר לא סר מעיניהם של בכירי פת"ח. יתרה מכך, חלק מראשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים מתייצבים לימינו בניהול משבר הקורונה.
תמונת שניים מראשי המנגנונים לצידו באחת ממסיבות העיתונאים: מפקד מנגנון הביטחון הלאומי הפלסטיני, נידאל אבו דוחאן, העומד בראש הכוח החמוש הגדול ביותר בשטחי הרשות הפלסטינית ומפכ"ל המשטרה הפלסטינית הכחולה, חאזם עטאללה, לא נטעה בכולם תחושת ביטחון. היו שראו בכך משקל נגד ששתאייה מבקש לייצר למול אחרים בהנהגה הנשענים על חמושי התנזים של פת"ח ו/או על מנגנונים איכותיים אך קטנים יותר כמו המודיעין הכללי והביטחון המסכל.
כמה מבכירי פת"ח חשים ששתאייה מאפיל עליהם, מאתגר אותם ומאיים על מעמדם כמו גם על סיכוייהם שלהם להעפיל למקום גבוה בשלב הבא, שלאחר הסתלקותו של אבו מאזן מהבמה. חלק ממקורביו של שתאייה יעצו לו לחלוק עם בכירי פת"ח האחרים את הקרדיט ולשמרם קרובים אליו, אחרת הוא עלול למצוא עצמו בגורל אחד עם קודמיו בתפקיד: ראמי חמדאללה וסלאם פיאד, שראשיהם הותזו ונותר מהם זיכרון בלבד.
ואכן, חלק מבכירי פת"ח פועלים כבר כעת כדי לגמד את הישגיו וצוברים תסכול גובר כלפי המטאור שתאייה. בחוגים סגורים של פת"ח ציינו למשל שבכיר פת"ח הממונה על הקשרים בין ישראל לרשות, חוסיין א-שייח, מקפיד לייחס את ההישגים בהתמודדות עם משבר הקורונה לאבו מאזן עצמו, ולצייר את שתאייה כבובה שבסך-הכול ממלאת הוראות והנחיות מגבוה. "אין לטפס מעל מעמדו של אבו מאזן", צוטט חוסיין א-שייח'.
מחמוד אל-עאלול, סגנו של אבו מאזן בראשות פת"ח, התרעם על כך שהושב בצד ולא בראש השולחן בישיבת צוות ניהול משבר הקורונה שבראשו ניצב שתאייה. בראיית אל-עאלול, שתאייה כחבר הנהגת פת"ח מדורג תחתיו בהיררכיה, שהרי הוא (אל-עאלול) מספר 2 בפת"ח, כלומר שני רק לאבו מאזן עצמו. את נסיקתו של שתאייה הוא תופס כפיחות במעמדו שלו.
מאג'ד פרג', אחרי שראה את הפופולריות של שתאייה בעלייה, ירד כמוהו לכמה סיבובי דאווין ברחובות רמאללה. חלילה שלא להפקיר את הרחוב לכוכב הרוק החדש. עוד מוקדם לדעת כיצד ישפיע מעמדו החדש של שתאייה על עתידו הפוליטי בזירה הפלסטינית, אבל גם הוא יודע שהצטיינות יתר בזירה הפלסטינית היא לאו דווקא מתכון לקריירה פוליטית ארוכת טווח ועלולה לבשר על חיסולי החשבונות שבדרך. הוא עוד עשוי להתגעגע לקורונה.
