מיציאת מצרים ועד קורונה: הפתרון היהודי למציאות בלתי נסבלת

חירות בהסגר: הפתרון היהודי למציאות בלתי נסבלת
בצלה של עננת הקורונה, אנו נזכרים בחג החירות הזה בעבודת הפרך ועדיין כמהים אליה בעודנו בודדים ומבודדים. האם במקום למהר לשוב אל המציאות כפי שהיא, עלינו לנצל את ההזדמנות שנוצרה ולתקן תיקון צודק מהיסוד?
author author KAN11.Web.Components.TextItem.AuthorItemModel
בני ישראל במצרים, איור מספרו של אדמונד אולייר
צילום: צילום: גטי אימג'ס

"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ" (שמות א', יד'). כבכל שנה, גם השנה חג החירות מזכיר לנו את הפרעה הראשוני של החברה – העבדות. משה רבנו חילץ את העם היהודי מעבדות, אל תוך נדודים מייסרים שבסופם שיקום ארוך. בצלה של עננת הקורונה, הפעם אנו נזכרים בעבודת הפרך ועדיין כמהים אליה בעודנו בודדים ומבודדים, ספונים בבתינו לעבודה במרחב הווירטואלי, או עבור מיליון מאתנו – כמובטלים. האם קורונה הוציאנו ממצרים?

גם בעת המודרנית כוח העבודה כפוף למעבידים נצלנים, בעבודות שלרוב אינן מתגמלות, וגם בעת הזו האלטרנטיבה לעבדות היא כליה. המספר האסטרונומי של האנשים ששוחררו מעבודה מתמודד כעת עם המלכוד הזה בדיוק. כפי שמשה אילץ את הריבון המצרי לוותר על הכוח היצרני שלו, כך המגפה אילצה את העולם למציאות חדשה. מיטב המוחות הוקצו למציאת חיסון למגפה שמאיימת למוטט את המשק הנצלני, ואשר שיתקה את התעשייה באופן רחב יותר מאשר את הקורבנות המצטברים.

מציאות הקורונה חשפה כמה אמיתות סותרות: מצד אחד המחסן הלאומי מלא תמיד, אך מצד שני "הרזרבות" לא קיימות או לא שמישות

"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב', יב'). כוח העבודה חזק מהכוחות הפוליטיים הכבולים אליו בקשר גורדי, אך את הקשישים קל לקבור בין דפי הסטטיסטיקות. עם זאת, האיום הפוטנציאלי על אוכלוסיות בעלות השפעה כלכלית הביא לתגובה ממשלתית מהירה. אולם כפי שהרג המצרי לא הספיק למשה כדי להוציא את עמו מעבדות לחירות, כך לטמון את המגפה בחול הבידוד לא יספיק כדי להתגבר עליה.

אני סבור שלו הייתה פוגעת המגפה בהיקף כזה ובאופן ישיר בכוח העבודה הפעיל, המשק היה נדרש לשינוי רדיקלי, בסופו חשיבה מחודשת על עולם העבודה כולו. אמצעי מיגון יעילים (עבודה במשמרות לשעות בודדות, למשל) ופשוטים היו מיוצרים כדי לאפשר למשק להמשיך לפעול גם בעת מגפה. "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהֹוָה אֶתְכֶם" (שמות יג', ג').

אלוהים הוא קומוניסט השונא את סטלין

"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" (שמות ב', כג'). שוועתם של בני ישראל עלתה כתוצאה מעבודת פרך, בה השרירים כואבים, המוח כבוי והרצונות כולם מכוונים לקטיעת השגרה הכפויה. ואולם, מפסוקי המקרא אנו למדים שהשחרור הפיזי עקר ללא משאבים – העם הלך אחר משה אך המרד בו והכפירה באל היו תוצאה של מחסור במזון ותנאים לא בטוחים למחיה.

"שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (שמות טז', יב'). שחרור מדומיין מעבדות אחת לתוך עבדות אחרת אינו אפשרי, ובמקרא נדרש פתרון כלכלי למצב בלתי נמנע. ואצלנו – חלוקת המשאבים הבלתי הוגנת היא נמנעת בהחלט, ולכן גם בלית התערבות מאגית נוכל להתמודד, תוך הקצאה פוסט קפיטליסטית של המשאבים.

לא מדובר בתפיסה מרקסיסטית אוטופית, אלא בשינוי חוקי השוק מהיסוד. לא עוד כוחות שוק חמדניים המסמאים את עיני הציבור, וגורמים לו להאמין כנגד תחושתו הפנימית שעבודה רבה יותר תביא גם תגמול רב יותר. משוואה זו נופלת תמיד בעתות חירום, בהן מוקדי הכוח חושפים את חולשותיהם. שעות עבודה מצומצמות יותר או עבודה מהבית יוכלו לספק את התמורה הכלכלית הנחוצה לכל משפחה. כך נוכל להפסיק להחזיק ברעיון שהמדינה היא חנות כולבו ענקית שמוכרחה לייצר את הקולקציה החדשה.

הקורונה יצרה הזדמנות לשיר שיר הלל לאדם ולחירותו. הימים הלבנים, ההומוגניים וחסרי התוכן הן תמונת האספקלריה של המציאות שאבד עליה הכלח

אולם, מציאות הקורונה חשפה כמה אמיתות סותרות: מצד אחד המחסן הלאומי מלא תמיד, אך מצד שני "הרזרבות" לא קיימות או לא שמישות. בשוק שנטען שפועל תמיד לטובת עצמו, מפעלים המייצרים ציוד משרדי היו יכולים לייצר מסכות, וכדומה. אך הוא כשל בלספק לעצמו את הציוד הנדרש כדי לצלוח את המגפה בלי להיכנס למשבר. אנו שוב למדים שהאינטרסים של השוק הם אלו של ההגמון, ולא של הכוח היצרני.

המשאבים לא מחולקים בצורה הגיונית, ומגפת הקורונה חושפת שניתן לנצל את המשבר בשביל לשנות את מבנה תפיסת העבודה. במקום לעבוד בשביל לייצר תפוקה לשם רווח גדל באופן יחסי, ובהתאם לנטיית לבו של בעל אינטרס – לייצר בכל התחומים הנחוצים לקיום, אך עד גבול מסוים של רזרבה, ולא יותר מכך. תפיסה כזאת לא רק שתטיב עם העולם, אלא תייצר אוויר חדש לשוק נצלני – ותפחית בהכרח את הניצול ושחיקת הכוח.

ומי יסלול כבישים? ומי יכרה יהלומים? ומי ינגב את מרצפות העיר? בעידן הפוסט קפיטליסטי התשובה המתבקשת היא – המכונה. כשזו תצליח לייצר ולייעל את האספקה הנחוצה לכל אדם ואדם, לא תהיה סיבה להמשיך לעבוד בפרך, ורק כך נשתחרר אחת ולתמיד מתפיסת העבדות. עד אז, נמשיך לייצר מתוקף כפיה בלבד, ולהיות אותם העבדים במצרים.

  העם הלך אחר משה אך המרד בו והכפירה באל היו תוצאה של מחסור במזון ותנאים לא בטוחים (בני ישראל לאחר חציית ים סוף, איור מאת כריסטופר וילהלם, קרדיט: גטי אימג'ס)

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי" (שמות ט', פרק א').

הקורונה יצרה הזדמנות לשיר שיר הלל לאדם ולחירותו. הימים הלבנים, ההומוגניים וחסרי התוכן הן תמונת האספקלריה של המציאות שאבד עליה הכלח. במקום למהר לשוב אליה כפי שהיא פלוס מינוס מסכות, אנו יכולים לתקנה תיקון צודק מהיסוד, ולשוב, כשנשוב, אל עצמנו.

זגוגית מחוסמת עם חריצים לנשימה,

עוברים ושבים

עוברים

ושבים.

אפשר לזהות בעיניים

אם בזכות או בחובה,

תעודת הזהות

לא מזהה כלום:

00.00.1952

והפרצוף בזגוגית

בלתי מזוהה.

מקומט ומסריח

הכסף

מסריח

מאבק

מסיגריות

מסריח

כסף זה נייר מסריח.

[...]

(קטע מהפואמה "כספרית" מתוך "מחר נעבוד" של תהילה חכימי)

הפופולריים