אני לא יודע אם אתם מצליחים לשמוע את זה בסאונד, אבל פה למטה מתחת לדירה שאני נמצא בה בבידוד יש ילדים שמשחקים. כי כמה אפשר לשבת בבית? אז הם יורדים למטה לשחק. וזו נקודת המפתח.
אם אנחנו רוצים לחזור אי פעם לקצת יותר פעילות כלכלית מהמעט שיש עכשיו - מערכת החינוך, בעיקר בגילאים הרכים מגיל אפס עד כיתה ד' נגיד, היא המפתח לחזרה לחיים חצי-שגרתיים כלכלית. כי כל עוד ההורים לילדים הקטנים נדרשים לשבת בבית ולהשגיח עליהם, הם לא יכולים לחזור לעבוד.
אז נכון שכרגע כולנו נמצאים בהסגר, אבל אנחנו מצפים ליום שאחרי, נכון? מנכ"ל משרד הבריאות כבר אמר שזה לא יהיה ביום שאחרי פסח. אבל מתישהו אחרי פסח זה אמור לקרות, כי אי אפשר לשבת בהסגר הזה לנצח.
ליום הזה צריך להתחיל להיערך עכשיו, עם תוכנית יציאה מסודרת מהסגר. ברור שזה עוד יהיה כפוף להנחיות משרד הבריאות ולמודיעין על המחלה שיהיה לנו בשלב הזה: כמה אנשים חלו, כמה הבריאו ואיפה הם גרים. אבל מה שעוד ברור הוא שמשרד החינוך צריך להתחיל להכין עכשיו כבר את כל תוכניות הפעולה לפי התרחישים השונים של משרד הבריאות. תוכנית לאיך יוצאים מהסגר, לוקחים את הילדים חזרה ומאפשרים להורים לחזור לעבודה.
מנכ"ל משרד החינוך השתתף היום בשיחה עם ועדת החינוך של הכנסת. הוא סיפר על כל הדברים שמשרד החינוך עושה בשביל לאפשר כרגע למידה מרחוק, לתת מענה גם לחינוך המיוחד וגם לילדים עם מחלות וצרכים מיוחדים וכולי. הכול מצוין, כל הכבוד, באמת. בלי שמץ של ציניות. אבל לא פחות חשובה מכל אלה היא ההיערכות של המשרד ליום שאחרי הסגר.
הוא אמר משהו על כך שהם נערכים לבגרויות בקבוצות מצומצמות יותר של תלמידים, ופחות או יותר, זהו. זה לא מספיק טוב. אנחנו צריכים כבר עכשיו להתחיל לקבל ממשרד החינוך תשובות. היום הזה, שבו משרד הבריאות יגיד "או.קיי, אפשר להתחיל לצאת מהסגר בקבוצות קטנות", או אני לא יודע מה - באותו יום משרד החינוך צריך להגיד מה עושים עם כיתות א'-ג', גני הילדים וכולי. ואנחנו צריכים לדעת את זה מראש. בלי לבנות את התוכניות האלה מראש אנחנו לעולם לא נצא מהסגר הזה והפעילות הכלכלית לעולם לא תצליח לחזור אפילו לחצי שגרה.
