זכייתה של טורונטו ראפטורס באליפות ה-NBA בעונה שעברה המחישה שהכול יכול להיות בליגה הזאת. תחושה שספק אם הייתה קיימת אי פעם בעבר. בכך הליגה הופכת ה-NBA דומה יותר ל-NFL - הליגה התחרותית מכולן, קבוצות רבות יכולות מדי עונה לזכות באליפות.
אם לפני פתיחת העונה הנוכחית בליגת הכדורסל האמריקנית, הפרשנים וסוכנויות ההימורים העריכו שזה כמעט סגור בין שתי הקבוצות של לוס אנג'לס, בינתיים אנחנו רואים – וכבר חלפו שני שלישים מהעונה הסדירה – שזה הרבה יותר פתוח מזה.
ראשית, טורונטו, כנגד כל הסיכויים והערכות, שוב נראית כמו מתמודדת רצינית גם ללא קוואי לנארד. בנוסף, יש במזרח את מילווקי בעלת המאזן הטוב בליגה, מיאמי שנראית נהדר ומאוד מפתיעה לטובה, בוסטון חזקה, פילדלפיה לא פראיירית בכלל ואפילו אינדיאנה יכולה לעשות צרות.
במערב, הלייקרס עם לברון ואנתוני דייוויס היא בעלת המאזן הטוב ביותר, אבל הקליפרס, הפייבוריטית לתואר לפני פתיחת העונה, עדיין מועמדת סופר חזקה. לצידן יש את דנוור, יוטה, יוסטון וגם את אוקלהומה סיטי המפתיעה מאוד לטובה. במילים אחרות, יש לנו שדה של בערך 10 קבוצות שאשכרה יכולות לזכות באליפות – סיטואציה שאיני יודע אם הייתה בעבר.
העונה אני רואה לראשונה משחקי NBA בדמות תקצירים בלבד. כמעט מדי יום אני משתדל לצפות בתקצירים מוארכים של 13-9 דקות מכל משחק, שכוללים את כל סלי השדה במשחק. זו חוויה די מדהימה, ואני חושש שהיא תשנה את האופן שבו אני רואה משחקים מלאים (בהחלט מתכוון לצפות בהם יותר לקראת השלבים המאוחרים של העונה, וכמובן בפלייאוף).
אבל מה שניתן לראות בבירור בתקצירים הללו, זה את הרמה ההתקפית הכול כך גבוהה של שחקנים רבים, וגם של לא מעט קבוצות. הסקורינג ב-NBA גבוה במיוחד בשנים האחרונות, ואין ספק שהליגה מוכוונת ומבוססת בראש ובראשונה על התקפה. זה נכון ששחקנים רבים אינם שומרים ברצינות בעונה הסדירה, אבל זה לא פחות נכון שפשוט יש המון שחקנים שהם עילויים התקפיים.
טורונטו מסתדרת גם בלעדיו. קוואי לנארד במדי הלוס אנג'לס קליפרס (צילום: אי-פי)
הכדורסל כיום הרבה יותר מבוסס קליעה מרחוק, ונדמה כי המוני שחקנים יודעים לדפוק שלשות באחוזים טובים. גם האתלטיות שנדרשת היום גבוהה מאי פעם. שחקנים צריכים להיות גבוהים, חזקים ובעלי יכולת לנוע מהר ובחכמה על המגרש. על אף שהמשחק עצמו פחות קלאסי עם תנועות גב לסל, ואולי גם עם פחות הגנה, נדמה כי התכונות שנדרשות היום מהשחקנים הן רבות ומגוונות.
יש תחושה גם שהמשחק היום דמוקרטי יותר. כבר אין שליט יחיד בדמות לברון ג'יימס. גם סטף קארי וקווין דוראנט, ששלטו בלא מעט מהשנים האחרונות, בכלל לא משחקים. יאניס אננקטומפו ה-MVP נותן עונה נפלאה – כאמור, קבוצתו מילווקי גם עם המאזן הטוב ביותר – ומאוד יכול להיות שיזכה שוב ב-MVP. אבל מילווקי תחתיו עדיין לא עשתה שום דבר רציני בפלייאוף, והשאלה היא שוב - האם הוא ישחק כמגה סטאר גם בפלייאוף, והאם הקליעה שלו מרחוק תהיה מספיק טובה וקטלנית?
אני כלל לא בטוח שהבאקס הם הפייבוריטים לזכייה במזרח, על אף שברור כי הם מאוד חזקים ועמוקים יותר מבעבר. אבל המזרח, לתחושתי, פתוח כמעט לחלוטין כשגם טורונטו, מיאמי, בוסטון ופילדלפיה מאוד מסוכנות.
והמערב? השאלה הגדולה היא איך ישחקו לברון ודייוויס בפלייאוף. אם הם יהיו נפלאים, אז יהיה קשה לנצח את הלייקרס. אבל ברור שהקליפרס לא פחות מוכשרים.
ושוב, גם כאן יש קבוצות אחרות שיכולות לתקוע טריז בגלגלים של הקבוצות מעיר המלאכים. שימו לב ליוטה. היא מאוד עמוקה עם קליעה (בוגדאנוביץ', מיצ'ל), פליימייקינג (מיצ'ל, קלארקסון) והגנה וריבאונד (גובר) ברמות מאוד גבוהות. גם יוסטון עם שני מגה סטארים (או כמעט מגה סטארים) בדמות הארדן ו-ווסטברוק היא מסוכנת. בקיצור, הולך להיות לנו פלייאוף מדהים, ובכלל סיום עונה מרתקת, ועוד לא דיברתי על כמויות הצעירים המוכשרים והמרתקים שמככבים בליגה הזאת.
במובן מסוים, ה-NBA נמצאת במצב הכי טוב שהייתה בו אי פעם. יש שם המון כוכבים, המון כישרון צעיר, והמון קבוצות חזקות שיכולות לזכות באליפות. השאלה היא האם האידיליה הזו תישמר?
