בכירים רבים במערכת הביטחון ניסו לאמוד בחודשים האחרונים את מידת הנזק שגורמת לאזור המדיניות האמריקנית המכילה ביחס לתוקפנות האיראנית במזרח התיכון. ההבלגה של ממשל טראמפ על סדרת התקיפות נגד המל״ט האמריקני, ונגד מתקני הנפט בסעודיה, זכו באיראן לפרשנות מרחיבה וגרמו להתגברות התעוזה של טהראן, ושל קאסם סולימאני בפרט.
ביום רביעי שעבר, מתח הרמטכ"ל אביב כוכבי ביקורת מרומזת על ארצות הברית ואמר כי ״אין תגובה, אין פעילות נגדית, אין פעולת תגמול ואין הרתעה מול הפעולות שהאיראנים נוקטים. היה טוב יותר אם לא היינו היחידים שפועלים נגדם באופן התקפי״. הלילה התבררו שני דברים: המסר שנקלט במוחו של סולימאני בנוגע למדיניות האמריקנית - היה שגוי, והתקיפה האיראנית נגד הבסיס האמריקני בעיראק ביום שישי שעבר - הייתה צעד אחד רחוק מדי. גורם אמריקני צוטט הבוקר כשהוא מצביע על התקיפה הזאת כאירוע שלאחריו הוחלט לחסל את סולימאני.
בישראל התקשו לפרש את התגובה האמריקנית ביום ראשון בערב נגד בסיסים של מיליציות שיעיות בעיראק וסוריה, והמתינו לראות אם מדובר במדיניות חדשה או באירוע נקודתי. ביום שלישי בבוקר העריך האלוף עמיקם נורקין שהתקיפה של חיל האוויר האמריקני בעיראק היא "פוטנציאל תפנית". הלילה הפוטנציאל התממש. חיסול סולימאני הוא מכה קשה לפעילות האיראנית במזרח התיכון בכלל, ולהתבססות בסוריה ועיראק בפרט.
סולימאני מכהן בתפקידו כבר יותר מ-20 שנה, הוא המתכנן והמבצע הראשי של כל מנגנון ההתבססות הצבאית בסוריה. הוא הגנרטור שהניע בשנים האחרונות את היכולות הצבאיות המתגברות של כוחות הטרור בזירה הצפונית. חיסולו הוא ממש לא סוף ההתבססות האיראנית. האסטרטגיה האיראנית לא הולכת לשום מקום, אבל התקדמותה נפגעה קשות. עוד מוקדם להבחין מי ימלא את מקומו כמפקד כוח קודס, וכמה זמן ייקח לממשיכי דרכו ללמוד ולממש את תורת הלחימה שניסח, אך ללא ספק, ההתבססות האיראנית בסוריה שהטרידה מאוד את ישראל בשנים האחרונות, קיבלה הבוקר תפנית משמעותית.
החיסול הלילה הוא בשורה טובה לישראל, אבל מומלץ מאוד לבכירים ישראלים לחגוג אותה בלב. ישראל ממילא היא האובייקט הזמין והנוח לאיתותי נקמה מזדמנת, והחשבון הארוך שיש לאיראן עם ישראל פתוח גם ללא החיסול הלילה. אין צורך לספק לגיטימציה נוספת לממשיכי דרכו של סולימאני לכוון חימושים לעברנו, ובהיעדר הנהגה מסודרת לכוח קודס, כל תקרית קטנה עלולה להתפתח - מתוך חישוב מוטעה - לעימות רחב.
