שיעורי המחול של הדבורים

שיעורי המחול של הדבורים
דבורי דבש צעירות לומדות מחברותיהן המנוסות איך לרקוד את "ריקוד הדבורה" בצורה מדויקת יותר
author author KAN11.Web.Components.TextItem.AuthorItemModel
-
צילום: -

לכל בעלי החיים יש התנהגויות מולדות שנקבעו על ידי הגֵנים שלהם, כך שציפורים אינן צריכות שילמדו אותן לעוף וגורי חתולים אינם לומדים לינוק. עם זאת, בעלי חיים מרחיבים את מגוון ההתנהגויות שלהם באמצעות למידה. למידה חברתית  מתרחשת כשפרט רוכש התנהגויות על ידי התבוננות באחרים וחיקוי. לדוגמה המלמול של תינוקות אנושיים והציוץ של ציפורי שיר צעירות מעוצבים בעזרת משוב חברתי ומתפתחים לבסוף לשפת דיבור מורכבת או לזמרת ציפורים בוגרת. כך הצאצאים רוכשים דרכי התנהגות מאלה שמנוסים מהם, ועושים את זה מהר יותר מכפי שהיו מתקדמים בכוחות עצמם – אם בכלל.

במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Science הראו חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו ומהאקדמיה הסינית למדעים, כי גם דבורי דבש רוכשות מיומנויות באמצעות למידה חברתית. אומנם כבר מחווטת בהם הנטייה הגנטית לבצע את ריקוד הדבורה, שבאמצעותו הן מתקשרות ביניהן, אבל אם לא ילמדו את הצעדים מדבורים מנוסות, הריקוד יהיה לא ברור, מבולגן ומטעה.

כשדבורת דבש מגלה אזור חדש ועשיר במזון היא לא שומרת את המידע לעצמה. דבורה על פרח | צילום: יאיר לופו. קישור לתמונות נוספות

על רחבת הריקודים

כשדבורת דבש מגלה אזור חדש ועשיר במזון – צוף או אבקה, היא לא שומרת את המידע לעצמה. היא חוזרת לכוורת ומבצעת בה שוב ושוב מעין ריקוד שבאמצעותו היא מעבירה לחברותיה מידע על הכיוון, המרחק והאיכות של המזון שמצאה. הביולוג האוסטרי קרל פון פריש (Frisch) זכה בשנת 1973 בפרס נובל ברפואה על פענוח שפת הדבורים.

פון פריש הראה כי כשמקור המזון נמצא במרחק של עד שמונים מטר מהמושבה, דבורת הדבש מבצעת ריקוד מעגלי - לימין ולשמאל לסירוגין. שכנותיה עוקבות אחריה ומחקות את הריקוד. לפי הריח שנודף מגופה הן מזהות את מקור המזון ויוצאות לחפש אותו בקרבת הכוורת. ככל שהמקור עשיר יותר, הריקוד יהיה ער וממושך יותר, וכך יעודד יותר דבורים לעוף ולחפש אחריו. עם זאת, הריקוד המעגלי לא מצביע על כיוון המזון או על המרחק המדויק שלו מהכוורת.

כשהמזון רחוק, הדבורה זוכרת מאיזה צד האירה השמש במעופה אל המזון, וכשהיא חוזרת אל הכוורת היא מציגה בריקודה את הכיוון והמרחק. אילוסטרציה של ריקוד השמינייה של הדבורה | Shutterstock, Designua

כשהמרחק ממקור המזון גדול יותר, וקשה למצוא אותו בסיור שגרתי סביב הכוורת, הדבורה מבצעת את ריקוד השמינייה. היא זוכרת מאיזה צד האירה השמש במעופה אל המזון וכשהיא חוזרת אל הכוורת היא מציגה בריקודה את הכיוון והמרחק. היא רצה קדימה למרחק קצר, כשגופה ובטנה מתנועעים מצד לצד. לאחר מכן היא מסתובבת ורצה בקשת חזרה לנקודת המוצא. היא חוזרת על המהלך שוב ושוב, כשהיא פונה לסירוגין ימינה ושמאלה, במסלול הדומה לספרה 8. הזווית של גופה במרכז ה-8 מייצגת את הזווית של מקור המזון שמצאה לעומת השמש, והמהירות מייצגת את המרחק של הפרחים מהכוורת.

בזמן הריקוד שכנותיה מלוות אותה עד שהן לומדות את הכיוון ואחרי כמה חזרות הן יוצאות לדרכן. כך הדבורים יודעות לאן לעוף. בנוסף לריקוד, הדבורה מוסרת לשכנותיה טעימות מהצוף שהביאה, בפעולה של האכלה הדדית (טרופולקסיס), על מנת שיזהו את ריח הפרחים שדבק לגופה ואת טעמו של הצוף בשדה החדש.

הדבורה מוסרת לשכנותיה טעימות מהצוף שהביאה, בפעולה של האכלה הדדית | צילום: יאיר לופו. קישור לתמונות נוספות

ב-1955 הבחינו פון פריש ומרטין לינדאוור (Lindauer) שקיימים הבדלים ניכרים במסרים שמעבירות דבורי הדבש מתת-מינים שונים בריקודן, כך שהן אינן מבינות ריקודים של דבורים זרות. למשל, הדבורה האיטלקית רוקדת את ריקוד השמונה כדי להצביע על מרחק שעולה על ארבעים מטר, בעוד שהקרניולית עושה את זה רק במרחק כפול. מכך הם הסיקו שלריקוד יש מרכיב תורשתי משמעותי. עם זאת, מחקר מאוחר יותר הראה כי כשמגדלים שני תתי-מינים שונים באותה מושבה, הדבורים לומדות לפענח את ריקודן השונה של דבורים מתת-המין האחר. מכאן עולה ההשערה שנוסף על למרכיב הגנטי מתרחשת גם למידה.

ללמוד מניסיונן של אחרות

ריקוד השמונה נעשה בדרך כלל על חלת דבש אנכית בעלטה מלאה. הדבורה נעה מהר מאוד – בכל שנייה היא עוברת מרחק ארוך יותר מאורך גופה. כמו כן עליה להקפיד על הזווית ועל תדירות תנועתה. בתנאים כאלה עלולות להתרחש שגיאות.

דבורים צעירות יוצאות לחפש מזון רק בגיל שלושה שבועות בערך. ייתכן שבזמן הזה הן צופות, בין השאר, בריקודי הדבורים הבוגרות ולומדות את צעדיהן. כדי לבדוק את ההשערה הזאת אספו החוקרים גלמים ממושבות דבורים, גידלו אותם באינקובטור, ואת הדבורים הצעירות שבקעו הם העבירו לכוורת נטולת דבורים מנוסות. לביקורת בחנו כוורת רגילה עם אוכלוסייה מגוונת בגילה, שבה סימנו בצבע את הדבורים הצעירות עם בקיעתן וראו שהן נחשפו לריקודי המנוסות מהן לפני שיצאו למסע חיפוש המזון הראשון.

דבורים שלא זכו לשיעור מחול הרבו לשגות בתנועותיהן. דבורים חוזרות לכוורת לאחר מסע לחיפוש מזון | יאיר לופו. קישור לתמונות נוספות

מופעי הריקוד של הדבורים הצעירות משתי המושבות בשובן לכוורת צולמו בווידאו ותוכנת מחשב ניתחה את מאפייני הריקוד. אלו מהן שלא זכו לשיעור מחול הרבו לשגות בתנועותיהן וטעו בהכוונת הכיוון והמרחק. לעומתן, דבורים שהיו חשופות לריקודים של דבורים מנוסות דייקו בהכוונה מהריקוד הראשון ולשארית חייהן.

כשהחוקרים חזרו לכוורות כעבור עשרים יום, הם מצאו כי איכות ההכוונה בריקודיהן של הדבורים שלא זכו להכשרה בצעירותן השתפרה, אבל הן עדיין לא דייקו בתיאור המרחק. ייתכן שהן למדו מניסיונן והשתפרו, או שהפיקו לקחים גם מצפייה בריקודיהן של דבורים אחרות.

מתברר אם כן כי שפת הדבורים משלבת השפעות גנטיות עם למידה חברתית מוקדמת. הדבורים נולדות עם דחף לביצוע הריקוד, אך איכותו משתפרת בעקבות צפייה בדבורים מנוסות מהן. וכמו אצל בני האדם ובעלי חיים אחרים, חשיפה מוקדמת חשובה לפיתוח שפה נכונה ומדויקת.

סרטון של אוניברסיטת קליפורניה סן דייגו, שמראה את הדבורים במחקר מבצעות את ריקודיהן:

לכתבות נוספות באתר מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע

הפופולריים