"הבת שלי לא למדה על נועה קירל, בגלל זה לא מגיע לה תקציב? אגב, הייתי תורם לה גם קצת בגדים, שיהיה לה". המשפט הזה, שבו הסביר יו"ר מפלגת דגל התורה משה גפני בנשימה אחת את סלידתו מ"החילוניות" ואת טענתו לאפליה בתקציבים, עורר תגובה אחת מרכזית מהפוליטיקאים באופוזיציה ומארגוני הנשים.

ח"כ שרן השכל השיבה לו מעל הדוכן: "הנכדה שלך כן צריכה ללמוד על נועה קירל ולמה היא צריכה להעריץ אותה. היא הייתה נמוכה ושמנמנה ונכשלה באודישנים והיא לא ויתרה על החלום שלה". ח"כ בן ארי אמרה שדברי גפני הם "הערה דוחה", ותהתה "מה הוא מתערב בכלל במה נועה לובשת?". מנכ"לית שדולת הנשים, הדס דניאלי ילין, מסרה: "נועה קירל היא אישה חזקה שבדרך הפנומנלית שלה מלמדת מה זה כוח רצון, מנהיגות והצלחה. אנחנו מגנות כל מי שמנסה להקטין אותה ולצמצם אותה לכדי הלבוש שלה".

כל אלה אולי הערות נכונות, אבל משתמעת מהן תשובה שגויה לעלבון האמיתי שהתכוון גפני להטיח בחילוניות. טענתו של גפני, כמובן, היא שקירל מייצגת את המהות החילונית. הגנה על נציגתנו לאירוויזיון משחקת לידיים של הטיעון הדמגוגי הזה, משום שהכוח האמיתי בעולם התקשורתי והציבורי הוא בקביעת סדר היום של הדיון. אם נסכים שסמל החילוניות היא אישה מוחצנת בת 22 בתחרות של מוסיקה פופולרית – גפני מוכיח את כל מה שרצה להוכיח.

התשובה הנכונה יותר לטענה הזו צריכה להדגיש את הכבוד שהפלורליזם החילוני רוכש לעימות בין תרבויות, כבעלות משקל ועומק. כשם שאי אפשר לרדד תרבות או אמונה דתית לאפיית חלות בצורת מפתח, השתטחות על קברי צדיקים ואכילת טשולנט בערב שישי – כך חילוניות היא לא נועה קירל.

עוד בנושא

הליכוד ויהדות התורה סיכמו: מענק של כ-250 מיליון לאברכים

נועה קירל: "לייצג את המדינה שלי - זה ניצחון"

חילוניות משתלבת בתפישה פילוסופית שכוללת נכונות להטיל ספק בעקרונות, למתוח ביקורת על סגנונות חיים ולעודד פתיחות להשכלה רב-תרבותית. אמונה דתית כוללת רעיונות עמוקים ומורכבים אחרים, טקסטים תרבותיים והיסטוריים מכוננים ובהרבה מאוד מקרים – למדנות עצומה, בצד תפישת צניעות שחילונים לא חשופים לה בדרך כלל.

הקושי הוא שחלק ניכר מהרעיונות הדתיים נתפס גם כבדלנות תרבותית, צרות אופקים ודוגמטיזם. התשובה הראויה לזלזולו של גפני - לא בנועה קירל כי אם בסגנונות חיים השונים משלו - צריכה לקדם את הנכונות להאזין לשונה ולהעריך את עמדותיו בפתיחות, בסקרנות ומתוך יכולת לביקורת עצמית. היעדרם של אלה הוא הבעיה העיקרית בדבריו של גפני.

הדבר המצער הוא שגפני מכהן כח"כ מ-1988, והוא דווקא בקיא בתרבות כללית. הטענה שלו לא נובעת מבורות אלא מהרצון להגחיך את עולמם התרבותי של מי שנמצאים מחוץ לדלת האמות שלו. חבל.