גילוי נאות בפתח הטור. אני לא אוהד של מכבי נתניה ולא של בית"ר ירושלים. ובכלל, העניין שלי בכדורגל לא גבוה במיוחד, אבל אני כן אוהד של הילדים שלי שהם אוהדים את מכבי חיפה. השאלה המשפטית שמעניינת את הציבור מאתמול בערב היא האם יש לבטל את זכיית בית"ר ירושלים בגביע המדינה, בעקבות התפרצות אלפי אוהדיה לכר הדשא בסיום המשחק.
לטעמי, אם מנקים את רעשי הרקע והפוליטיקה, התשובה המשפטית הטהורה מאוד ברורה. התקנון מאוד ברור, וגם נסיבות המקרה מובהקות.
בואו נתחיל מתקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל. התקנון קובע כי "הורשעה קבוצה בעבירה לפי סעיף 20 יא' 1 ("התפרצות של קהל רב של אוהדים לשדה המשחק"), יופחתו בפועל ממאזנה של הקבוצה 10 נקודות ליגה. נעברה העבירה במסגרת משחק גביע, תורחק הקבוצה מהתחרות והניצחון יוענק לקבוצה היריבה, ואם זכתה בגביע ישללו ממנה התואר כמחזיקת גביע וכן כל הזכויות הספורטיביות והכלכליות הנובעות מהשתתפותה במשחק הגמר (למעט הכנסות ממכירת הכרטיסים) והגביע יוענק לקבוצה אשר התמודדה מולה במשחק זה".
האזינו לריאיון עם שר התרבות והספורט מיקי זוהר | כאן רשת ב
אין ספק כי אלפי אוהדים שממלאים את כר הדשא עולים לכדי הגדרת "התפרצות של קהל רב". אבל יש מוקש נוסף, לכאורה. ההתפרצות המסיבית לא הייתה בזמן המשחק, אלא דקות ארוכות לאחר מכן. אך לצערה של בית"ר, התקנון מתייחס גם לכך.
התקנון מתייחס "להתפרצות קהל רב של אוהדים לשדה המשחק ו/או מעבר לתחום הגדר המפרידה, אם קיימת, במהלך המשחק או בסמוך לאחר סיומו".
ההגנה של בית"ר
הטענה היחידה שבית"ר יכולה לטעון היא שמכיוון שחלפו דקות ארוכות משריקת הסיום ועד להתפוצצות הטקס - אין לראות בכך התפרצות "בסמוך לאחר סיומו" של המשחק. לדעתי, זו טענת הבל. הפרשנות הפשוטה והתכליתית של התקנון נועדה למנוע סכנה ואנדרלמוסיה על כר הדשא, בעקבות התפרצות מסיבית של אוהדים.
ראשי ההתאחדות, השחקנים, שר התרבות והספורט ואפילו נשיא המדינה המתינו להנפת הגביע, אך לא התאפשר להם לקיים את הטקס בסיום המשחק - בעקבות ההתפרצות שכללה אפילו ביזת מדליות ושריפת הרשת כדי לאסוף מזכרות.
ברור שאת זה בדיוק ביקשה ההתאחדות לכדורגל למנוע, על רקע לקחי העבר העגומים בכדורגל הישראלי. התמונה של נשיא המדינה מוברח באמצעות מאבטחיו מההמון ששוטף את המגרש היא תמונה מחפירה ומזעזעת, שממחישה את הסכנה הבטיחותית בהתפרצות הזו.
אוהדי בית"ר פורצים לכר הדשא. צילום: אורן בן חקון, פלאש 90
המועדון לא יכול לברוח
מבחינת התקנון, גם אין כל משמעות לכך שההתאחדות לכדורגל הייתה האחראית על האבטחה ולא בית"ר ירושלים. מלבד זאת, גם אם יתברר שההתאחדות התרשלה באי הדיפת ההמון - זה לא מכשיר את ההתנהלות של אוהדי הקבוצה. אין בהכרח זיקה משפטית בין השניים. אף אחד לא הכריח ולא חייב אותם לנצל את פרצת האבטחה של ההתאחדות.
כאמור, השאלה המשפטית היחידה היא האם אירוע הפריצה למגרש היה סמוך לאחר סיום המשחק. לדעתי, התשובה לכך ברורה. השידור החי נמשך, ההמון חיכה להנפת הגביע, הצורך באי פריצת האוהדים היה בדיוק אותו צורך, 5 דקות לאחר סיום המשחק וגם 40 דקות לאחר סיום המשחק.
עוד בנושא
בית"ר י-ם זכתה בגביע, כאוס אחרי הזכייה - הנשיא פונה
אחרי ביטול הטקס: שחקני בית"ר הניפו את הגביע בבית הנשיא
הקשר לאיתמר בן גביר
איך קשור לעניין השר לביטחון לאומי? ובכן, לפני עשור הורחק קטין ממגרשי הכדורגל, כולל ממגרש האימונים של בית"ר ירושלים, לאחר שעשה מעשה חמור בחניון מגרש האימונים. את הקטין ייצג עו"ד איתמר בן גביר. לטענתו, "חוק אלימות בספורט אינו חל על האירוע, בכלל, ובמיוחד כאשר מדובר במגרש אימון ולא במשחק ספורט".
לטענת בן גביר, "סעיף 11 לחוק, המסמיך בית משפט להוציא צו הגבלה או הרחקה, לא יחול במקרה שלנו כי מעשיו של העורר לא נעשו במסגרת אירוע ספורט ולא במסגרת מגרש ספורט אלא נעשו במגרש האימונים של בית"ר ירושלים".
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים דאז משה דרורי דחה את טענת בן גביר. "פרשנות תכליתית, תביא למסקנה כי מטרת חוקי הספורט, בכלל, וחוק איסור אלימות בספורט, בפרט, נועדה לכך שחוקים אלה יחולו על הפעילות הספורטיבית, שתחילתה באימונים, הנועדים להכין את השחקנים לקראת המשחק".
הרי לנו פרשנות תכליתית שמרחיבה את האיסור. יש לציין כי הניסוח של "בסמוך לאחר סיומו" מופיע גם בחוק איסור אלימות בספורט, והדברים מחזקים את טענתי. החוק גם מאפשר הרחקה של אוהד בנסיבות מסוימות. על כך מוסיף החוק כי "ניתן צו הרחקה או הגבלה לפי סעיף קטן (א), יתייצב האדם שלגביו ניתן הצו בתחנת משטרה כשעה לפני פתיחת אירוע הספורט או אירועי הספורט שלגביהם ניתן הצו, וישהה בה עד שעה לאחר סיומם". הרי לנו שהמחוקק סבר שדרושה התייצבות בתחנת המשטרה גם שעה לאחר סיום משחק הכדורגל. אם הדברים נכונים בכל משחק, כל שכן שהם נכונים כאשר מדובר על סיום משחק כדורגל ועוד לפני קיומו של הטקס הסמוך לו, שמהווה השיא של האירוע הספורטיבי.
כאמור, לדעתי השאלה המשפטית היא פשוטה וברורה. אבל ניכר באירוע הזה כמו גם באירועים רבים אחרים - שהאמת המשפטית היא לא סוף פסוק בכל הקשור להתאחדות לכדורגל. כך גם כעת, כאשר עוד לפני שמבררים את הסוגיה המשפטית בבית הדין של ההתאחדות, ממהרים לנשיא המדינה על מנת לקבל ממנו את הגביע ולתת תחושה של עובדות בשטח.
