לראשונה מאז עלה לשלטון, מגיע היום (ראשון) ארדואן לסיבוב שני בבחירות לנשיאות כדי להילחם על המשך שלטונו. הוא לא הצליח להשיג את 50 האחוזים מהקולות הדרושים כדי לנצח בסיבוב הראשון כפי שהצליח בכל אחת ממערכות הבחירות בהן התמודד עד היום. לכאורה עדות להיחלשותו. אבל למעשה ארדואן דווקא הוכיח שכוחו הפוליטי עדיין גדול, גדול מאוד. יותר מכך - על פי כל ההערכות כאן בטורקיה הוא גם צפוי לנצח היום את מועמד האופוזיציה ולזכות בכהונה נוספת בארמון הנשיאות באנקרה.
זה הישג מרשים מאוד משום שהנשיא המכהן מגיע לבחירות האלה בעיצומו של משבר כלכלי עמוק מאוד בטורקיה. האינפלציה יצאה לגמרי משליטה, אגב - באשמתו הישירה של ארדואן שסירב שוב ושוב להעלות את הריבית כדי לצנן את עליית המחירים, ופיטר את נגידי הבנק המרכזי שסברו אחרת. הלירה הטורקית בצניחה חופשית ובסוף השבוע הגיעה לשפל חסר תקדים בערכה שירד ל-20 לירות לדולר.
המשמעות היא שהכסף של האזרחים הטורקים שווה הרבה פחות, ויכול לקנות הרבה פחות. והטורקים נאלצים לצמצם בהוצאות באופן דרמטי. יש כאן סטודנטים שהפסיקו את הלימודים ויצאו לעבוד כי אין באפשרותם להמשיך לשלם על הלימודים.
זה מצב שבמקום אחר היה אמור להביא את הציבור לשלוח הבוקר את הנשיא הביתה ולבחור מועמד אחר לשלטון. לכן השאלה היא: למה? למה כל כך הרבה אזרחים טורקים יצביעו הבוקר לארדואן וצפויים להעניק לו ניצחון בבחירות? למה רבים כל כך כאן רוצים בהמשך שלטונו של מי שהביא עליהם מכה כלכלית כה אנושה?
בחירות חופשיות אבל לא ממש הוגנות
טורקיה אינה דיקטטורה. הבחירות כאן חופשיות. אבל טורקיה גם איננה ממש דמוקרטיה ליברלית. היא מין יצור היברידי שמשלב דמוקרטיה ומשטר אוטוריטרי. מה שעשה ארדואן הוא ניצול כוחו ושלטונו לטובת הניסיון להבטיח את נצחונו בבחירות. הוא השתמש במשאבים הציבוריים והממשלתיים כדי לעשות תעמולת בחירות. משרד הפנים לדוגמה שיעבד את פעילותו והפרסומים שלו לטובת ארדואן.
יותר מהכול, ארדואן ניצל שליטתו באמצעי התקשורת בטורקיה כדי לחסום כמעט לגמרי את היכולת של מנהיגי האופוזיציה להופיע באולפני הטלוויזיה ולהיחשף בפני הציבור. הנשיא השיג שליטה כמעט מלאה בתקשורת הטורקית. הערוץ הציבורי עובד לגמרי בשבילו, והערוצים המסחריים נמצאים בבעלות אנשי עסקים פרטיים שכולם מקורבים אליו ובמידה מסוימת תלויים בו.
מנהיג האופוזיציה קיליצ'דראולו פירסם בסוף השבוע סרטון ברשתות החברתיות ובו אמר שחסמו לו את האפשרות לשלוח הודעות טקסט לעיתונאים, וחברות הסלולאר פשוט השאירו אותו באפלה גמורה. "אתה חיסלת את האפשרות לקיים בחירות אמיתיות בטורקיה", אמר קיליצ'דראולו לארדואן בסרטון הזה.
שליטה כלכלית = כוח פוליטי
אל מול המצב הכלכלי הקשה כל כך בטורקיה, החל ארדואן בחודשים האחרונים לשפוך מזומנים על הציבור. הוא העלה את משכורת המינימום באופן משמעותי, והוריד את גיל הפרישה לפנסיה באופן לא פרופורציונאלי. יש כאן אנשים שפתאום בגיל 48 יצאו לפנסיה. מה זה אומר? לטווח הרחוק זה אסוני. אבל לטווח הקצר פתאום לאזרחים יש יותר כסף בחשבון הבנק. כשזה קורה אזרחים רבים מרגישים שיש מי שדואג להם, ויותר מכך - יש מי שיודע לבצע ולהעניק להם רווחה כלכלית מסוימת בזמן אמת. זאת מול האופוזיציה שרק יודעת להבטיח.
זאת (לא) הכלכלה, טמבל
בבחירות לנשיאות ב-1992 בארצות הברית שם הבין היועץ של קלינטון מה באמת מעניין את האזרחים וטבע את המשפט שהפך לסיסמת הקמפיין "זאת הכלכלה, טמבל", קמפיין שהביא לקלינטון את הנשיאות. אבל בטורקיה זאת לא רק הכלכלה. יש דברים חשובים ממנה. ארדואן משחק כל הזמן על הקלף של הזהות של האזרח הטורקי. הוא מספק לטורקים רבים את הצורך העמוק בשמירה על זהות דתית, מסורתית, לאומית ולאומנית.
הוא הולך נגד הכיוון שסימן אטאטורק שהפך את טורקיה למדינה מוסלמית אך חילונית. בעבר אסרו במדינה על נשים לעטות כיסוי ראש. בסוף השבוע אמרה אישה התומכת בארדואן כי בזכותו היום יש נשים שעובדות בשירות הציבורי כשוטרות ומורות, והן יכולות לעטות חיג'אב. כ-35% מהציבור הטורקי קשור מאוד לערכים הללו, והנשיא ידע לנגן על הנימים האלה כשבאופן עקבי תיאר את האופוזיציה כמי שזנחו את הערכים שחשובים "לנו", ואם יבחרו יגרמו לטורקים לאבד את זהותם הדתית והלאומית.
אבל זה לא רק זה. בהתאם לספר ההפעלה של הפופוליזם שמחלק את העולם לטובים ורעים, ארדואן פועל כל הזמן לצריבת נראטיב שאומר משהו כזה: הטורקים טובים ומוצלחים לא פחות מאף אומה אחרת, אבל מעצמות המערב - "הרעים" - מנסות ללא הפסקה לפגוע בטורקיה שמאיימת עליהן, לחנוק אותה, להכשיל את שגשוגה. לכן אני, ארדואן, מי שנלחם עבורכם הטובים, נגד "ההם" הרעים.
בהתאם לנרטיב הזה האופוזיציה מסומנת כאן כמי שיותר אוהבת את "הרעים" מאשר אתכם - אזרחי טורקיה "הטובים". האופוזיציה שרוצה את קרבת המערב, ואת החילוניות, ואת הגלובליזציה. זה כמובן נרטיב שממש לא תואם את המציאות. אבל זה לא משנה. זה נרטיב שעובד.
כך, בסיכומו של דבר, באמצעות השילוב של כל הפעולות הללו, מצליח ארדואן לשמור על שיעור תמיכה גבוה מאוד בקרב ציבור שנאנק לשרוד כלכלית. שוחחתי פה אתמול עם שני בעלי מסעדות באיסטנבול. הם מדברים על מצב קשה מאוד. אין כמעט טורקים שיוצאים לאכול במסעדה בתקופה הזו, הם מספרים, ופרנסתם תלויה לגמרי בתיירות, שלא תמיד יכולה להחזיק לבדה עסק גדול. אבל הם יצביעו הבוקר ארדואן. שאלתי למה. אין מישהו אחר שיכול לנהל את המדינה הזו, הם אומרים. הם לא מאמינים לאופוזיציה שתוכל לעשות משהו, מנהיג האופוזיציה נראה בעיניהם נאיבי, לא כריזמטי, לא אדם חזק.
רגע האמת
אז האם יש לאופוזיציה סיכוי היום לסיים את שלטונו של ארדואן? לפי הסקרים וההערכות - סיכוי קלוש מאוד.
האם זה גמור? לא בהכרח. ארדואן השיג בסיבוב הראשון לפני שבועיים 2.5 מיליון קולות יותר ממועמד האופוזיציה. יש כשמונה מיליון בעלי זכות בחירה בטורקיה שלא יצאו להצביע בסיבוב הראשון. שיעור ההצבעה היה עצום - 88.8% מבעלי זכות הבחירה הלכו לקלפיות לפני שבועיים. אבל אם השיעור הזה יחצה היום את רף את ה-90%, ישנה אפשרות שתומכי האופוזיציה יחוללו הפתעה שלא רק תביא לירידתו של ארדואן מהשלטון לאחר יותר מ 20 שנה, היא גם תשנה את הכיוון בו צועדת טורקיה ותהפוך אותה למקום שונה לחלוטין.
הערב נדע.
