אמרת הכנף טוענת שחכם יודע שלא להכנס למצבים שפיקח יודע לצאת מהם, אבל לאיש אין צורך בחכמים בדיעבד, והיממה הקרובה תהיה מבחן לפיקחות.
הנבחן המרכזי הוא ראש הממשלה, שקיווה שהסכמתו להעביר במושב הזה רק את עילת הסבירות, חלק קטן מאוד מהרפורמה המשפטית, לא תאפשר למוחים נגדו לגייס מפגינים רבים. הוא כמובן טעה. אמירותיהם של בכירי הקואליציה שניסו לאגף מימין את נתניהו, בצד חוסר היכולת של ראש הממשלה לומר בפומבי שבכוונתו להתעלם מהם, הביאו את המחאה לסדרי גודל כמעט חסרי תקדים. כל ציוץ של בן גביר על "בר הסלטים" שנפתח, או אמירה נוספת של סמוטריץ' על החובה להעביר את הרפורמה כולה, נענית בשבר גדול בצד השני – גם אם לנתניהו ממילא לא הייתה כוונה להיענות לדרישות של שותפיו.
גם הספקנים ביותר לגבי טוהר כוונותיו של נתניהו יכולים להבחין בניסיונותיו לקדם פשרה. הסיבה לניסיונות פשוטה: העברת החקיקה בלי הסכמות עלולה להביא לכאוס, שנושא בצידו גם פגיעה אלקטורלית בראש הממשלה. הנזק הכלכלי כבר ניכר, ובכירי מערכת הבטחון הסבירו בבירור לנתניהו את הסכנות של מימוש איומם של המילואימניקים שלא להתייצב. אפשר יהיה להסביר עד מחר שכל אלה באשמת המוחים, וזה אולי נכון, אבל לא חשוב: בסוף, זה במשמרת שלו. כשנתניהו מחפש פתרון מתון, יותר מהכל, זה עניין של טקטיקה פוליטית.
הרפורמה המשפטית: כל מה שצריך לדעת על תוכנית לוין - וההתנגדות לה
מנגד, החישוב הטקטי הוא גם הסיבה להססנות מצידו בנושא הפשרה. כשהפטיש הוא מפגיני קפלן וסרבני ההתנדבות למילואים, הסדן הוא השותפים לקואליציה - לוין, בן גביר וסמוטריץ' בראשם. בהודעת הליכוד שדוחה את פשרת ההסתדרות ניכרה טביעת אצבעו של הראשון מביניהם. לוין, מהאהודים ביותר בין חברי הכנסת של הליכוד, מסביר בפומבי ובכל הזדמנות עד כמה הוא מתנגד לפשרה שתרכך את החקיקה, או תדחה את המשך יישומה של הרפורמה. זה לא שנתניהו חושש שהוא יתפטר, אלא שנתניהו יודע שלא יהיה את מי להאשים בבלימת החקיקה והאצבעות בימין - יופנו אליו.
כששואלים היום את חברי הליכוד בכנסת מה הם צופים שיקרה, תשובה אחת חוזרת: מקווים לחקיקה מלאה של עילת הסבירות, אבל מעריכים שהיא לא תקרה כבר מחר. איש אינו יודע להסביר למה, ומי שמנסים - מספקים תשובות גרועות. אולי כך זה כשכולם מנחשים איך אמור להסתיים הסיפור, אבל אף אחד לא יודע את הדרך.
מהלך הרוח הזה נובעת עצה טובה למקווים לפשרה בכל הצדדים: האיומים כבר השיגו כל מה שאיומים יכולים להשיג - מי שרוצה הסכמות, צריך לספק לצד השני את הסולם. אם הציבור יידע להעניק על כך את הקרדיט הפוליטי, תהיה כבר השאלה של מחר.
