זה נתון משונה, שמחייב עוד הרהור. ומצד שני, הנה הוא, במספרים ונתונים. מגיח מבין הניתוחים של סקרי דעת הקהל. נייט כוהן מהניו יורק טיימס הציג אותו בפירוט בשבוע שעבר, אבל נדמה שגם הוא לא זיהה את עוצמת האירוניה: מצביעים צעירים באמריקה שאינם תומכים בישראל עוברים מג׳ו ביידן לדונלד טראמפ. שוב: הם לא תומכים בישראל – אז הם עוברים לתמוך בטראמפ.
האם הם עושים דבר שיש בו הגיון? ישראלים התרגלו לחשוב, וכך גם נאמר להם, שאין אוהד גדול לישראל יותר מדונלד טראמפ. הוא הנשיא שהעביר את השגרירות לירושלים, וצפצף על המחאות בעולם וברשות הפלשתינית. הוא הנשיא שסייע לתווך את הסכמי אברהם, שהותירו את הזירה הפלשתינית בצל. לכאורה, מי שעויין את ישראל צריך לברוח מטראמפ, ובחריקת שיניים לתמוך בביידן (בחריקת שיניים, כי גם הוא אוהד ישראל, שמאפשר לה להילחם בעזה ללא מגבלות משמעותיות עד כה), או לעבור למועמדים קיקיוניים, או סתם להודיע שלא יצביעו. אם היינו רואים שצעירים פרוגרסיביים שעויינים את ישראל אומרים שהם פשוט לא יצביעו, זה היה הרבה פחות מפתיע. אבל זה לא מה שהמספרים מתארים: הם מתארים מעבר של צעירים עוייני ישראל מביידן לטראמפ. הנה, מייד נציג את הנתונים.
איזה גושים יתייצבו לבחירות הבאות?
אבל לפני שנציג אותם, כמה דברים שיש צורך לומר על מצב דעת הקהל באמריקה. קודם כל, התמיכה בישראל: זו עדיין גבוהה למדי. כמחצית מהאמריקנים תומכים בישראל, 20% בפלשתינים, עוד 13% ״בשני הצדדים״ (כלומר, אין להם מושג), ועוד עשרים אחוז אומרים ״לא יודעים״ (כלומר, אלה גם מבינים שאין להם מושג). לתמיכה המשמעותית הזאת צריך להוסיף סייגים. אחד – היא בירידה. לפני חודשיים היה יותר טוב, ככל שחולף הזמן נהיה פחות טוב. המראות מעזה קשים לאמריקנים.
שני – התמיכה בקרב דמוקרטים הרבה פחות מרשימה, ולמעשה, בקרב תומכי המפלגה הדמוקרטית, שהם מצביעיו של ג׳ו ביידן, התמיכה בישראל ובפלשתינים בערך שווה. שלישי – מצבה של ישראל בקרב צעירים לא טוב. כמחצית מהם תומכים בפלשתינים, רק רבע בישראל. רביעי – בעוד שבוע נפתחת שנת בחירות באמריקה, לקראת הצבעה ראשונה בבחירות המקדימות במדינת איווה (15 בינואר). מצבו של ביידן בתחילתה של שנה זו לא מבטיח. הוא מפגר בסקרים אחרי טראמפ, שמסתמן כמועמד הרפובליקני. כלומר, ביידן נזקק לכל קול, ויש לו קושי מיוחד עם הצעירים.
שמתם לב לדמיון בין ישראל לבין ביידן? לישראל יש קושי עם צעירים, גם לביידן יש קושי עם צעירים. מכאן למספרים שהם סיבת המאמר הזה: מעבר של צעירים שאינם אוהדים לישראל מביידן לטראמפ.
נציג שני גרפים: בשניהם מתוארת אותה קבוצת בוחרים. אמריקנים צעירים שבשנת 2020, בבחירות הקודמות, הצביעו לג׳ו ביידן הדמוקרטי, ועכשיו אומרים שיצביעו לדונלד טראמפ הרפובליקני. השאלה שביידן צריך כמובן לשאול את עצמו היא ״למה הם עזבו אותי?״. זו לא שאלה שקל להשיב עליה, משום שבדרך כלל יש יותר מסיבה אחת, ומשום שלעיתים קרובות קשה להבחין בין סיבה לבין תוצאה. כלומר, בין מה שגורם למצביעים לעזוב לבין מה שמאפיין מצביעים שעזבו. הגורם הוא הדבר החשוב לפוליטיקאי, כי הוא יכול לנסות לשנות אותו. המאפיין הוא הדבר הפחות חשוב, כי הוא פשוט תוספת של רעש, שאין בו כדי להסביר את הנטישה של בוחר או בוחרת.
אז גם את זה צריך לזכור: מה שנציג כאן יכול להיות גורם ויכול להיות מאפיין. קשה לדעת. ובכל זאת, הוא יאותת לביידן על בעיה שצריך להידרש אליה, ועלול לגרום לו לשנות כמה מחישוביו ביחס לישראל. לא שביידן תומך בישראל מסיבות פוליטיות וינטוש את התמיכה בה מסיבות פוליטיות. ברור שביידן הוא תומך ישראל אמיתי, ושיש לו הרבה מאוד שיקולים של מדיניות חוץ שהביאו אותו לתמוך במערכה של ישראל בעזה. ומצד שני, פוליטיקאי שנכנס לשנת בחירות מוכרח לחשוב גם על פוליטיקה, וביידן איננו קדוש – הוא פוליטיקאי ותיק, ששורד בוושינגטון הקשוחה כבר הרבה מאוד עשורים, בין השאר בזכות יכולתו לעשות חישובים פוליטיים.
ומה ביידן יגלה בנתונים? הוא יגלה שמצביעים צעירים שעזבו אותו לטובת טראמפ נוטים להיות הרבה יותר ביקורתיים על ישראל. מהעוזבים, 21% תומכים יותר בפלשתינים, 12% תומכים יותר בישראל. כלומר, קבוצת העוזבים את ביידן היא קבוצה פחות אוהדת לישראל. ועוד הוא יגלה, שמי שחושבים ש״ישראל הורגת פלשתינים בכוונה״ נוטים לעבור לטראמפ בשיעור הרבה יותר גבוה ממי שחושבים ש״ישראל לא הורגת פלשתינים בכוונה״. מקרב הצעירים שמאמינים לישראל, שהיא משתדלת לא להרוג חפים מפשע, ושהצביעו ב-2020 לג׳ו ביידן, 84% נשארו עם ביידן. מקרב הצעירים שלא מאמינים לישראל, וחושבים שהיא הורגת בכוונה גם חפים מפשע, ושהצביעו ב-2020 לג׳ו ביידן, רק 64% נשארו עם ביידן. כלומר, שיעור הנוטשים מביניהם הרבה יותר גבוה. שוב, קבוצת העוזבים את ביידן היא קבוצה פחות אוהדת לישראל.
פרופ׳ יוסי יובל, איך זה להיות עטלף?
וכמו שכבר אמרנו, הדבר המוזר הוא שהם עוברים לטראמפ. מוזר, כי גם אם הישראלים עברו להעדיף את ביידן על טראמפ (והם עברו), הם עדיין לא חושבים על טראמפ כעל מועמד שמתאים לצעירים עויינים לישראל. אבל עובדה, זה מה שקורה. צעירים שעויינים את ישראל עוזבים את ביידן ועוברים לטראמפ. מה יהיו התוצאות של המעבר הזה? בצד של ביידן, יכול להיות שתהיה נטייה גוברת להתרחק קצת מישראל, ולהפגין כלפיה יותר קשיחות. וזו מסקנה כמעט טריוויאלית. השאלה היותר מעניינת היא מה מעבר כזה עושה לטראמפ. האם העובדה שטראמפ, לפחות עד עכשיו, לא בדיוק מתייצב לצידה של ישראל במלחמה, לא בדיוק מגלה תמיכה בפעולות שלה, ולמעשה, מפגין אדישות מרוחקת ביחס לכל מה שקורה כאן – האם עובדה זו מלמדת שכהונה נוספת של טראמפ תהיה הרבה יותר מסובכת לישראל?
לא צריך למהר ולומר כן, כי כמה צעירים ביקורתיים שעזבו את ביידן ועברו לטראמפ הם עדיים מחנה קטן לעומת מיליונים רבים של רפובליקנים אוהדי ישראל מובהקים שמתכוונים להביע לטראמפ. כלומר, המחנה של טראמפ, גם לאחר שהצעירים האלה עברו אליו, או אמרו שיעברו אליו, עודו מחנה שהתמיכה שלו בישראל ובמטרות המלחמה שלה עולה בהרבה על זו של המחנה השני. ובכל זאת, קורה כאן משהו מוזר ומסקרן. התמיכה של דמוקרטים ורפובליקנים בישראל לא תמיד הייתה כפי שהיא היום. המחנות משתנים, העמדות משתנות, הסנטימנטים משתנים. לפעמים הם משתנים עד כדי תמיהה, עד כדי מעבר של בוחר צעיר שעויין את ישראל למחנה של דונלד טראמפ.
