בית הדין הבין-לאומי בהאג צפוי היום (שישי) לפרסם את החלטתו אם להוציא צו ביניים שיורה לישראל על הפסקת המלחמה. אבל אם המהלך שדרום אפריקה הגישה ועבדה עליו יצליח, מה יהיו ההשלכות?
מה צפוי לקרות?
נשיאת בית הדין הבין-לאומי תקריא את החלטת השופטים בבקשה דרום אפריקה לסעדים זמניים, בתרגום ממשפטית לעברית: הבקשה של דרום אפריקה להוציא צווים נגד ישראל.
דרום אפריקה ביקשה שורה ארוכה של סעדים – מהפסקת לחימה ועד חקירות ושמירת ראיות. בית הדין יכול לתת חלק, כלום או בכלל סעדים שלא התבקשו, המנעד רחב.
הפסקת הלחימה, העמדה לדין ובניית בתים של עזתים | @almog_tamar עם הצווים שדרום אפריקה מבקשת שבית הדין יוציא לישראל, הסיכויים וההשלכות#חדשותהערב pic.twitter.com/9beybgswRM
— כאן חדשות (@kann_news) January 11, 2024
כפי שפרסמנו לראשונה בכאן חדשות, ההערכה בישראל היתה - ונותרה - כי בית הדין יוציא צו כלשהו, השאלה היא כמובן איזה.
ובזה בעצם נגמר האירוע בבית הדין?
ממש לא! חשוב לדעת – זאת לא החלטה בתביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל. גם כאן כבר פרסמנו שבישראל מניחים שהתביעה עצמה- בטענה שישראל מבצעת רצח עם - תדחה. ההחלטה היום היא למעשה החלטה במסגרת הליך מקדמי.
הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
זאת בדיוק הפואנטה: דרום אפריקה ניצלה בצורה צינית את האמנה נגד רצח עם, שנוצרה אחרי השואה וישראל כמובן חתומה עליה. זה ניצול כפול: קודם כל, כדי להכניס את בית הדין לתמונה בטענה שיש הפרה של האמנה, כי אין כל דרך אחרת לפעול נגד ישראל.
ה"בונוס" שהם מקבלים על הניצול הוא בידיעה שהרף שנדרש כדי להוציא סעדים זמניים כמו שדרום אפריקה מבקשת הוא נמוך מאוד. במילים אחרות, ברור שהתביעה כתביעה תדחה, אבל זה יקח המון זמן. שנים! ובינתיים יכול לצאת צו, שגם אם הוא הכי "דרדלה", עדיין יש את הכותרת של צו נגד ישראל וכו' וכו'.
ואם באמת מוציאים צו, מה ישראל צריכה או יכולה לעשות?
לבית הדין אין סמכות אכיפה לצווים כאלה. אך צריך לזכור, שעל אף המונחים המשפטיים של "בית דין" ו"תביעה" יש פה בעיקר עניינים פוליטיים ומדיניים. במילים אחרות - אפשר להניח, למרבה הצער, שיהיו מי שינסו לקחת כל החלטה שתהיה ולהפנות אותה נגד ישראל גם בצעדים מעשיים. לדוגמה, במועצת הביטחון וכדומה.
בעניין הזה יש משמעות לא רק לשאלה אם יהיה צו ואיזה - אלא גם מה תהיה הנמקה, מי השופטים שתמכו בו והאם יש מקום לפרשנויות שונות של ההחלטה. לדוגמה, החלטה לאפשר יותר סיוע הומניטרי או לעמוד בכללי המשפט הבין-לאומי (שישראל עומדת בהם בלי קשר לבית הדין), אפשר לפרש בכמה אופנים. אבל בסופו של דבר המאבק כאן הוא פחות בזירה המשפטית.
האם ישראל עשתה מספיק, פחות מדי או יותר מדי?
ראשית, ישראל עשתה את המעשה הנכון ביותר ובדרך הנכונה ביותר – לא הפקירה את הזירה. נציגים מצוינים של המדינה, עם טיעונים מצוינים, הופיעו בבית הדין. אפשר רק להעריך מה היה קורה אם היו מוותרים על הזירה הזאת. יש גורמים שחשבו שישראל הייתה צריכה גם לתבוע בעצמה, אבל זה סיפור בפני עצמו.
כמו שחשפנו בכאן חדשות מיד לאחר הדיונים, הצוות הישראלי הגיש לשופטים מסמכים שטרם נחשפו או פורסמו. זו בעיקר כדי להוכיח מה באמת קרה בשטח, מה היו הפעולות שישראל ביצעה. וכן, גם שלאמירות של ח"כים כאלה או אחרים אין משמעות ובטח לא מוכיחות כוונה לבצע רצח עם, כמו שניסו לטעון בדרום אפריקה.
ישראל גם שלחה שופט מטעמה, את פרופ' אהרן ברק, אחרי שדרום אפריקה הודיעה שהיא שולחת. הם מצטרפים ל-15 השופטים הקבועים של בית הדין, ושותפים להחלטה. הם לא חלק מהצוותים הטוענים, כמובן, ולא נושאים דברים.
בהנחה – מצערת שטיעוני דרום אפריקה לא יגולגלו היום מכל המדרגות, גם הדרמה שהיום, היא רק תחילת הדרך.
