מייקל ג'ורדן, לארי בירד, מג'יק ג'ונסון, קובי בראיינט, לברון ג'יימס וסטף קרי הם רק חלק מהשמות שהפכו לאגדות כדורסל עולמיות בחסות ה-NBA, והרשימה מתארכת ומתארכת עם כוכבי על מדרגים שונים. מנגד, הליגה גם מבוססת במידת מה על אתוס הקבוצות הגדולות - בוסטון סלטיקס, לוס אנג'לס לייקרס, שיקגו בולס, סן אנטוניו ספרס, גולדן סטייט ווריורס.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
במקרים רבים, כוכב העל הוא חלק מהקבוצה הגדולה. ולמרות זאת, קיימת תחושה שללא כוכב על (ובדרך כלל יותר מאחד) קבוצה לא יכולה לזכות באליפות. פעמים רבות, הבעיה נוצרת כאשר סביב כוכב העל (או אפילו שני כוכבי העל) אין מספיק שחקנים תומכים ברמה גבוהה. כלומר, צריך גם סופרסטארים וגם קבוצות רוויות ברול פליירס מצוינים.
ועדיין, אני רוצה להתמקד הפעם בשתי קבוצות שהן קודם כל קבוצות, ורק הרבה אחרי זה פלטפורמה לכוכבי על.
ראשית, אינדיאנה פייסרס. אין ספק שמדובר בהפתעה הגדולה ביותר מבין 4 הפיינליסטיות בגמרים האזוריים. אינדיאנה היא שוק שכמעט תמיד אינו מאפשר סופרסטארים ענקיים; וגם בקבוצה הנוכחית – שני השחקנים הטובים ביותר, טייריס האליברטון ופסקל סיאקאם, הגיעו בעיסקאות לא נוצצות במיוחד ומדובר גם בשחקנים שלא משתכרים סכומי עתק במושגי NBA, ובוודאי בשני שחקנים שלא נבחרו גבוה בדראפט.
ולמרות כל אלה, מדובר בשני שחקנים מאוד מוכשרים התקפית שסביבם נבנית קבוצה מאוד-מאוד מוכשרת, התקפית אבל גם קבוצתית. בדיוק כמו הלידר והפוינט גארד האליברטון. שחקנים כמו ארון ניסמית', אנדרו נמבארד, טי ג'יי מקונל, מיילס טרנר, אייזיה ג'קסון ואובי טופין הם שמות לא גדולים במונחי ה-NBA. מרביתם עד לא לאחרונה היה ממש אלמונים. ולמרות זאת, ביחד עם האליברטון וסיאקאם, הסגל הזה העמיד את אחת העונות ההתקפיות הגדולות בכל הזמנים.
ההתקפה של הפייסרס, שמבוססת על הרבה מאוד שחקנים צעירים ואתלטים יחסית ובעיקר הסגל העמוק, הוא זה שאפשר לה להדיח את מילווקי באקס וניו יורק ניקס ולהעפיל לגמר המזרח. כעת, מעניין מאוד לראות איך הפייסרס יתמודדו מול הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בעונה הסדירה וגם בפלייאוף בינתיים – בוסטון סלטיקס.
בוסטון יותר מבוססת על האתוס של שמות מאוד גדולים, כמו ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, ג'רו הולידיי וקריסטפס פורזינגיס, וגם הכדורסל שלה הרבה יותר מבוסס בידודים (ושלשות) ופחות הנעת כדור ותנועה שמייחדים את הפייסרס. בוסטון, שנהנית גם מיתרון ביתיות, כנראה נהנית מיתרון גם בסוכנויות ההימורים. אבל יהיה מאוד מעניין לבחון אותה מול אתוס הקבוצתיות המלהיב של אינדיאנה.
עוד קבוצה שהופכת לסיפור החם ביותר ב-NBA היא מינסוטה טימברוולס. גם כאן מדובר בשוק קטן ובעיקר בפרנצ'ייז שקיים כשלושה עשורים לערך וכמעט תמיד נתפס ככושל. אבל למינסוטה הגיע לפני כמה שנים מנהל מזהיר, טים קונלי שמו, שהיה סגן הג'נרל מנג'ר באלופה היוצאת, דנבר נאגטס, והוא הצליח לבנות במינסוטה את האנטי-דוט לדנבר בדמות קבוצה קשוחה, גבוהה, ששומרת מצוין, אבל גם כזו שיודעת להדגיש סופרסטאר מסוגו של אנטוני אדווארדס וכוכב כמו קרל-אנטוני טאונס.
אבל קודם כל מינסוטה היא קבוצה. זה מתחיל עם הרכז והמנהיג הוותיק בן ה-36, מייק קונלי, וזה נמשך עם הסנטר ההגנתי הכביר רודי גובר, ונמשך עם ג'יידן מקדניאלס, נקיל אלכסנדר-ווקר, נאז ריד ועוד. במשחק לפנות בוקר, גיים 7 נגד דנבר, ראינו תצוגה קבוצתית כבירה של מינסוטה שאפשרה לה לחזור מפיגור של 20 נקודות ובסופו של דבר להעניק לה את הניצחון החשוב בתולדותיה.
כעת מינסוטה תתחרה בגמר המערב מול דאלאס מאבריקס, על פניו קבוצה שיותר מבוססת על אתוס הסופרסטארים בכיכובם של לוקה דונצ'יץ' בעיקר וגם קיירי אירווינג. אבל גם בדאלאס, מאמן שהיה כשחקן סמל לקבוצתיות, מסירות נפלאות וחוכמה, ג'ייסון קיד, מצליח לבסס אתוס קבוצתי סביב דונצ'יץ' וקיירי, האינדיבידואלים המזהירים.
בסדרת חצי גמר המערב נגד אוקלהומה סיטי ת'אנדר, ראינו ששחקני המשנה, כמו דריק לייבלי (הרוקי), פי ג'יי וושינגטון ודריק ג'ונס ג'וניור יכולים להיות לא פחות קריטים להצלחה מלוקה וקיירי. על פניו, דאלאס נחשבת לאנדרדוג מול מינסוטה שהיא לא רק התקפית מוכשרת אלא גם הגנתית מזהירה. ועדיין, המאבריקס בהחלט יכולים לתפקד כ"סוס השחור" שהולך עד הסוף.
מה שבטוח, שני הגמרים האזוריים של ה-NBA יהיו מרתקים – כאשר הם מעמתים לא רק קבוצות ושחקנים נפלאים אלא גם אתוסים – הקבוצתיות מול כוכבי העל. נראה איזה אתוס ינצח.
