אירועי 7 באוקטובר טילטלו מדינה שלמה. זה לא היה רק אובדן תחושת הביטחון שפגע בכל כך הרבה אזרחים, אלא גם היעדרו של הביטחון, שנמשך עד לרגע זה ממש, כאשר תושבים רבים כל כך מפונים מבתיהם בצפון הארץ ובדרומה.
לרגעים, היה אפשר לחשוב אמש שלא חלפו למעלה מתשעה חודשים של מלחמה מדממת וכואבת, בה סדרי עולם השתנו; נתניהו ניצב אתמול על בימת הנבחרים כאילו הוא ווינר. את מספר הפעמים שבהם עמדו חברי הקונגרס והריעו היה קשה לספור - ואת תשואות הקהל שמעו גם מחוץ לאולם הקונגרס.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
אחרי הנאום, ראש הממשלה נתניהו פגש כמה עיתונאים לתדרוך קצר. נישא על גלי הנאום ומחיאות הכפיים, פגשתי אדם שנמצא בשיא האלמנט שלו. מאז 7 באוקטובר נתניהו לא נראה כך: קולח, חד, מחייך. אפילו, תאמינו או לא - עונה לשאלות.
כמעט שאפשר היה לשכוח שהסיבה שאנחנו נמצאים בוושינגטון בעת הזו היא בגלל 7 באוקטובר, האירוע החמור והקטלני ביותר שהתרחש מאז השואה, שקרה תחת המשמרת שלו.
הטבח ב-7 באוקטובר הוכיח שלעת צרה, ארצות הברית מתייצבת לצידה של ישראל: שולחת את נושאות המטוסים שלה ואת סוללות הפטריוט שלה כדי להגן על בת הברית מהמזרח התיכון. לפחות בימיה הראשונים של המלחמה - זה עזר.
ה-Don't של ביידן היה חד וברור - ואכן, איראן נמנעה מלשלוח את זרועות האש שלה לכיוון ישראל. אך ככל שחלף הזמן, זה השתנה. ל-Don't הנוסף של ביידן הם בכלל לא הקשיבו ואיראן שיגרה מאות כלי טיס בלתי מאויישים וטילים לעבר שטח ישראל.
נתניהו לביידן: "הוא עמד לצידנו בשעה הקשה ביותר, ביקורו סמוך לטבח - לא יישכח" pic.twitter.com/nKSHcxRt3c
— כאן חדשות (@kann_news) July 24, 2024
עד היום, יותר משלושה חודשים אחרי, מתארים גורמים שהיו מעורבים בשיח האינטימי בין ישראל לארצות הברית את ליל ה-14 באפריל כדוגמה מטיבית לקשר בין שתי המדינות. סטייל, תראו מה אתם יכולים לעשות כשאתם מתאמצים: ליירט טילים בחלל, ליצור קואליציה משותפת אזורית, כולל מדינות ערב, להעביר מסר מרתיע לאויבים - ולמחרת, למעט שעתיים בבוקר, לשדר עסקים כרגיל ולשתות קפה במרכז תל אביב. מזרח תיכון חדש.
אבל המציאות, ויש יאמרו, הפוליטיקה, עשו מאז את שלהם. סרטון החימושים מצד נתניהו הרתיח את הממשל עד כדי כך שהם ביטלו את הפורום האסטרטגי המשותף לשתי המדינות, ואז קבעו אותו מחדש.
את אותו מסר נתניהו העביר שוב, הפעם מעל בימת הקונגרס, למורת רוחם של רבים במפלגה הדמוקרטית. עשרות חברי קונגרס נעדרו בהפגנתיות מהנאום, צ'אק שומר לא לחץ את ידו של נתניהו וננסי פלוסי צייצה כי הייתה זו ההופעה "הגרועה ביותר" של מנהיג זר שנאם בקונגרס.
אבל האמת, היא לא הייתה קהל היעד של האירוע. היו אלה אזרחי מדינת ישראל, שיכלו לראות את "נתניהו של פעם" מעל המסך. רבים מהם ציפו לשמוע אמירה ברורה יותר מצידו על המשא ומתן, על העסקה לשחרור חטופים. זה לא קרה.
במקום זה הם שמעו סיפורי גבורה מרגשים של חיילים, שנבחרו בקפידה, ולא בכדי. אחד מהם, אשרף בחירי, גשש באוגדת עזה, סיפר לי לאחר מכן כי הוא לא ציפה שראש הממשלה יציג את סיפורו של "איש בדואי על בימת הקונגרס של ארצות הברית, התרגשתי מאוד".
לאביחיל ראובן, צנחן שרץ קילומטרים רבים רק כדי להצליח להגיע לקו האש ולחלץ אזרחים, היה חשוב לומר למיקרופון שלנו, שהוא זכה להיות במעמד המרגש הזה - כאילו אנחנו לא אלו שזכינו. יהונתן ואשרף ונועה וגיל וכרמית ואיריס ושלי הם הם הסיפור הישראלי. ישראל של פעם - ושל העתיד. הם הפנים של מדינת ישראל - לפני ואחרי השבעה באוקטובר.
בימיה הראשונים של המלחמה, נתניהו קרא לה מלחמת העצמאות השנייה. אדם יכול לתהות, איך 76 שנים אחרי, ישראל נאבקת בשנית על עצמאותה, כשהיא מעצמת סייבר, המחזיקה ביכולות גרעין על פי פרסומים זרים.
אבל אתמול נרשמה גם מלחמת העצמאות של נתניהו. מי שעזב את כס ראשות הממשלה פעמיים לאופוזיציה, והרגיש שהכיסא מתנדנד גם כעת, גם אם הוא לא מאמין לסקרים שקוראים לבחירות בהקדם, יודע שזו יכולה להיות נקודת הפתיחה של קמפיין הבחירות 2024-5.
עוד בנושא
