זה לא טקסט "אני והמנוח", כי לא הכרתי את המנוח. הפעם הראשונה בה שמעתי עליו הייתה במוצאי שבת, 7 באוקטובר, בפאב הסירה בירושלים. התכנסנו כמה לקוחות מיטיבי לכת ומשקה למפגש, ושם שמעתי לראשונה על הבחור מהבריגדה שנעלם ולא יודעים מה קרה לו. אחד עשר חודשים עברו מאז, והבחור שאותו לא הכרתי הפך להיות האדם שאתגעגע אליו יותר מכל. האדם עליו אחשוב בכל ביקור בפאב, ובכל משחק של הפועל - בכל ימי חיי.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
בשנה האחרונה למדתי להכיר אותך. הלכנו באותם שבילים - מאזור התעשייה תלפיות לאצטדיון טדי ועד לווסרסטדיון של ורדר ברמן בגרמניה. ראיתי את החדר שלך, עמוס הסטיקרים והצעיפים התלויים שהזכיר לי את החדר שלי בנעוריי. זכיתי להכיר את האחיות שלך ולשמוח איתן בפאב אחרי ניצחונות מטורפים, גם בדרבי. רק אותך, חבר, לא פגשתי. וזה קורע לי את הלב.
הדרכים שלנו הצטלבו בפאב וביציע. אולי אפילו אמרנו שלום אחד לשני מפעם לפעם, אבל הבחור השחרחר והנמוך היה נראה לי כמו שאר הדור הצעיר ביציע ופאב. כשגדלתי בשכונת בקעה, חשבתי שאני ואחיי נהיה אוהדי הפועל האחרונים שיצאו משכונה בה גדלו דורות רבים של אוהדי ושחקני הפועל. בזכות הרש גיליתי כי בשכונה שלנו ובשכונות רבות אחרות בירושלים גדל דור שלם של אוהדי הפועל. זהו דור ערכי, חדור אמונה בצדקת הדרך של המחנה האדום בירושלים.
זהו דור שאינו מתנצל, גאה ושש אליי קרב – בטח מול הדברים שלה פמיליה מסמלת. הרש היה מאותם צעירים החובשים כובע מצחייה לראשם, חולצה עם צווארון קרוע וקעקוע של פטיש ומגל. הם לא יכו אף אדם בשל מוצאו, גזעו או דתו, אלא ילחמו בגזענים וישמרו על אותם אומללים שנפלו קורבן לכוחות גזעניים.
הרש היה אחד מאותם חיילים אלמוניים של צבא הצללים ששמר על ירושלים פלורליסטית, מקום מאפשר, שבו יהודים וערבים, דתיים חילונים חרדים והומואים יכולים לחיות יחד בשלום. אפשר היה לראות זאת בחדרו, שם היה איור של עיר הבירה עם הכיתוב "ירושלים לכולם".
את הרש כבר לא אפגוש, ולא אשתה איתו בירה ואספר לו סיפורים על הימים שבהם היינו בקושי חמישה אוהדים במשחק חוץ בעילוט. לא אספר לו על סיפורי מורשת על הפגנות ומעצרים בקרית יובל מול ההנהלה הישנה של הפועל ירושלים. אבל אירועי השנה האחרונה כמו מחקו את פער השנים ביני לבין האוהדים הצעירים של הפועל, וגרמו לי לפתוח בשיחות ולהתיידד עם כולם. נלחמנו יחד למען שחרורו של הרש, ובזה לא הצלחנו. אבל אני מבטיח לך הרש, שנמשיך ונילחם יחד על ירושלים שלך.
