בטהראן הרגישו שאיבדו שליטה ורצו להחזיר את המושכות אליהם, רק כך אפשר להסביר את מתקפת הטילים האיראנית. אחרי חודשים ארוכים שבהם הצליח המנהיג העליון של איראן, עלי ח'מינאי, לנצח על מערכת התשה רב-זירתית נגד ישראל - בעקבות מתקפת חמאס ופעילות ישראל בעזה - מבלי לשלם מחירים כבדים, בשבועיים האחרונים הוא ראה לנגד עיניו איך ישראל הופכת את השולחן וגורמת לפרוקסי הכי חשוב שלו באזור, חיזבאללה, להיפגע כפי שלא קרה בתולדותיו.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
בראיית האיראנים החיסול של מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, ותחילת המהלך הקרקעי בדרום לבנון - לא הותירו להם ברירה. כדי לא להצית עימות כולל התגובה שתוכננה לאחר חיסול מנהיג חמאס, איסמעיל הנייה, נדחתה, אבל יצאה לדרך והפכה לתגובה גם על חיסול נסראללה, ומפקד כוח קודס האיראני בגזרת לבנון, עבאס ניל פורושאן.
בפעם הקודמת באיראן יצאו מזה בזול
בפעם הקודמת באיראן יצאו מזה בזול,כשהגיבו בשיגור כטב"מים וטילים לישראל בתגובה על חיסול הגנרל האיראני זאהדי ליד השגרירות האיראנית בדמשק. התגובה הישראלית הייתה ממוקדת מאוד ואפילו ללא נטילת אחריות רשמית.
ייתכן שבדומה לנסראללה, הפעם גם לח'מינאי היתה הערכת חסר לגבי כוונותיה של ישראל. אלא שצבר האירועים, ובעיקר הסכנה לגורלו של ארגון חיזבאללה (החשוב בארגוני הטרור שמקבלים תמיכה מטהראן), דחקו אותם לפינה.
התחושה היא שבעל הבית בישראל השתגע, ולכן נדרשת תגובה שתרתיע את ישראל כשהאיראנים שמים את מבטחם על כך שארצות הברית תגרום לישראל לא להגיב בצורה משמעותית. לנוכח מה שראינו בחזית הלבנונית בשבועיים האחרונים, ייתכן מאוד שטהראן פשוט שיחקה לידיה של ישראל.
טהראן נתנה לישראל הזדמנות לגבות מחיר כבד ממי שעומד בראש התמנון שמהלך אימים על ישראל בחודשים האחרונים, משטר האייתוללות, אותו גוף שבמשך שנים - באמצעות זרועותיו השונות באזור - הצליח להישמר. הפעם לא בטוח שזה יקרה.
