הימים האחרונים בקשמיר מסמנים הסלמה מסוכנת ביחסים שבין הודו לפקיסטן. לאחר פיגוע טרור קטלני בו נהרגו עשרות תיירים הודים, גולשת האלימות מעבר למילים קשות וצעדים דיפלומטיים, ומגיעה לחילופי אש ארטילריים לאורך קו השליטה המפריד בין שני חלקי האזור השנוי במחלוקת. שני הצדדים אישרו את התקריות, תוך שהם מטילים זה על זה את האחריות לתחילתן.
במקביל לחילופי האש, הודו נקטה בשורה של צעדים חריפים נגד פקיסטן, אותה היא מאשימה בתמיכה בטרור חוצה גבולות. צעדים אלה כוללים השעיית הסכם חלוקת המים בנהר האינדוס, סגירת מעבר גבול מרכזי והורדת דרגת היחסים הדיפלומטיים. פקיסטן הגיבה בצעדים משלה, כולל סגירת המרחב האווירי והשעיית הסחר עם הודו. הסנאט הפקיסטני אף הזהיר כי השעיית הסכם המים עלולה להתפרש כ"מעשה מלחמה".
ההתפתחויות האחרונות מעוררות דאגה עמוקה בקרב הקהילה הבינלאומית, שכן הן מתרחשות באזור בעל חשיבות אסטרטגית עצומה ובעל היסטוריה ארוכה של סכסוכים. קשמיר, השוכנת בלב הרי ההימלאיה וגובלת בשלוש מעצמות גרעיניות, היא צומת דרכים גיאופוליטי ומוקד למאבק טריטוריאלי מתמשך בין הודו לפקיסטן.
שורשי הסכסוך נעוצים בחלוקת הודו הבריטית בשנת 1947, כאשר הנסיכות של ג'אמו וקשמיר, בעלת רוב מוסלמי אך נשלטת על ידי מהרג'ה הינדי, סירבה בתחילה להצטרף לאף אחת מהמדינות החדשות. ניסיון פקיסטני להשתלט על האזור בכוח הוביל לפניית המהרג'ה להודו ובסופו של דבר לחלוקת קשמיר בין שתי המדינות לאחר מלחמה.
מאז, האזור היה זירה למספר מלחמות והתקוממויות, כאשר פקיסטן תובעת את האזור על בסיס הרוב המוסלמי שלו, והודו מתבססת על מסמך ההצטרפות משנת 1947. מעבר לממד הבילטראלי, לקשמיר יש גם חשיבות גיאופוליטית רחבה יותר. סין שולטת בחלק הצפון-מזרחי של האזור, אקסאי צ'ין, בעל חשיבות אסטרטגית לקישוריות בין טיבט לשינג'יאנג. יציבות קשמיר חשובה גם ליוזמת החגורה והדרך של סין, שכן מסדרון הכלכלה סין-פקיסטן עובר דרך האזורים שבשליטת פקיסטן.
הריכוז הצבאי הגבוה משני צידי קו השליטה, יחד עם פעילות של ארגוני מורדים, הופכים את קשמיר לאחד האזורים המיליטריסטיים והנפיצים בעולם. הפיגוע האחרון והתגובות החריפות של הודו ופקיסטן מעלים את החשש מפני הסלמה נוספת, בדומה למתיחות שאפיינה את האזור בשנת 2019 לאחר פיגוע בפולוואמה.
השעיית הסכם מי האינדוס, שנחשב לסמל של שיתוף פעולה חרף הסכסוך, מעידה על שבירת כלים משמעותית ועלולה להוביל להשלכות הומניטריות וכלכליות קשות. כעת, הקהילה הבינלאומית עוקבת בדאגה אחר ההתפתחויות, בתקווה ששתי המדינות יגלו איפוק וימנעו הידרדרות נוספת למצב שעלול לצאת מכלל שליטה. הסיכון להתלקחות אלימה נוספת באזור זה, שבו כבר התרחשו סכסוכים רבים, נותר ממשי ומדאיג ביותר.
