"היום ישראל עושה צעד גדול לקראת שלום", קבע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כשלצידו עומד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. מחיאות הכפיים היו דומות, גם חלק מהנוכחים נראו די אותו דבר. אבל ההכרזה הזו נשמעה בשנת 2020 עם יוזמת שלום אחרת של טראמפ, ובאופן כואב, כואב כל כך - דומה להחריד לדבריו של טראמפ אמש, בשלהי שנת 2025.
אז, בנה טראמפ יחד עם חתנו קושנר יוזמת שלום שתביא סוף לסכסוך בין ישראל לפלסטינים, ותיצור מסלול למדינה פלסטינית. גם אז הכינו בבית הלבן מפה, אפילו השקיעו בתרגום. גם אז חשבו שזה אוטוטו קורה. אבל המציאות הוכיחה אחרת, וההבדל המשמעותי, מלבד חמש שנים שחלפו, מהן שנתיים של מלחמה מדממת וכואבת, הוא שכעת ישנם 48 חטופים וחטופה ברצועת עזה, ובעבורם, כל יום הוא נצח.
תמיד אעמוד לצד מדינת ישראל והעם היהודי. אני תומך בחוזקה בבטיחותם ובטחונם ובזכותם לחיות במולדתם ההיסטורית. הגיע הזמן לשלום! pic.twitter.com/AtNnQtnGZs
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) January 28, 2020
טראמפ הכין את הקרקע אתמול באולם הנשפים של הבית הלבן להכרזה חגיגית. הכל היה שם כבר: התפאורה, אנשי נתניהו, העיתונאים והמצלמות. רק יישות אחת נפקדה - חמאס. מי שהצליח לשרוד שנתיים של מלחמה, להמשיך להחזיק בחטופים בניגוד לכל דין בין-לאומי,, להוציא מעת לעת פעולות נגד כוחות צה"ל ולשגר רקטות. גם עכשיו, חרף הצהרות ומסרי הקטרים, לא ברור האם חמאס מוכן להתקדם. טראמפ, בעצת קושנר, עשה את זה דווקא אחרת: קודם הכין את חומת ההגנה של תמיכת מנהיגי ערב, ורק אחר כך בעט לשער.
המחשבה הייתה כפולה. עד עכשיו, כמעט כל יוזמה לסיום המלחמה ולשחרור חטופים קודם כל נוסחה בעברית, אחר כך תורגמה לאמריקנית. כך היה גם עם יוזמת ביידן, שהוצגה בסוף מאי 2024 תחת הכותרת של מתווה בן שלושה שלבים לסיום המלחמה ולשחרור כל החטופים. היה זה בעצם מסמך שהוכן על ידי צוות המו"מ, אושר בקבינט המלחמה באמצעות לחץ חריג על נתניהו, ובסופו של דבר, היווה את הבסיס להסכם השני לשחרור החטופים שאומץ יותר מחצי שנה אחר כך, בינואר 2025.
הדבר כמובן הקשה על חמאס לקבל כל הצעה אמריקנית. "כל הזמן אמרו לנו שזו הצעה ציונית", אמר לי באחרונה גורם אמריקני שלקח חלק במו"מ. עכשיו, לא רק שזו יוזמה של טראמפ, ובעיקר של קושנר והשליח וויטקוף, אלא שמדינות ערב מתייצבות מאחוריה, כולל בהודעה רשמית - מקטאר מצרים וטורקיה, ועד אינדונזיה ופקיסטן.
אז מה שונה הפעם? או במילים אחרות, מדוע עכשיו ישראל מוכנה לתנאים שנראים מאוד מאוד דומים לאותו מתווה שממנה יצאה עם פיצוץ הפסקת האש במרץ 2025? בסביבת נתניהו, וגם ראש הממשלה בעצמו, מדגישים דבר משמעותי: המשך הנוכחות הישראלית בתוך הרצועה, גם אחרי קבלת ההסכם. "לא הייתה מתחילת המלחמה ועד לתוכנית טראמפ שום הצעה על השלחן שכללה את השבת כל החטופים בפעימה אחת תוך המשך שליטת צה"ל ברצועת עזה", צייץ מזכיר הממשלה יוסי פוקס. הוא צודק. ההצעה הקודמת כרכה את שחרור החטופים החיים בנסיגה, מתוך מחשבה שרק כך חמאס יוכל להסכים.
אנשי מו"מ וכאלה שמכירים את חמאס טוענים שזו נקודה קריטית גם כעת - ולכן מטילים ספק במידת המוכנות של חמאס להתפשר על כך. אגב, גם ציר פילדלפי עדיין נותר סלע קיומנו: לפחות לפי המפה של טראמפ, הפרימטר הביטחוני שבו ישראל תמשיך לשלוט כולל לא רק את המרחב הקרוב ליישובים הישראליים אלא גם את קו הגבול שבציר בין עזה למצרים.
אם צריך לאמל"ק את יוזמת טראמפ 2025, כדי לסיים את המלחמה ולשחרר את החטופים, ישראל מקבלת את התשלום במזומן, בעוד חמאס בשוטף פלוס הרבה. יש שני דברים, בלבד, שיכולים להיות כמעט מיידים עבור ארגון הטרור: שחרור 250 אסירי עולם, מה שמהווה כמעט את ריקון בתי הכלא הישראליים ממחבלים רוצחים (למעט כמה עשרות), ואפשרות החנינה לבכירי הארגון, שנחשפה בכאן חדשות.
האם שני הדברים האלה מספיקים כדי שחמאס יאמר כן? אם צריך לנתח את התבטאויותיו של ראש הממשלה נתניהו - מנהיג שלא התבלט בפעילות לסיום המלחמה בשנתיים האחרונות וששיקוליו הפוליטיים מרחפים תמיד מעל - הוא לא חושב שזה יקרה. יתרה מזאת, גם רה"מ וגם טראמפ התייחסו אתמול מפורשות לאפשרות שחמאס יסרב להסכם. היש דבר פחות חגיגי מהכרזה על שלום אפשרי תוך אזכור המשך המלחמה? וכאן טמונה הבעיה עצמה: אם יוזמת טראמפ תהפוך גם היא לארכיון, מה בדיוק יביא לשחרור החטופים? עד עתה, למרות לחימה עיקשת של כמעט שנתיים שהביאה למחירים כבדים על סף הבלתי נסבלים, מרבית החטופים שוחררו בהסכם. ובשביל הסכם, צריך את חמאס.
