בניגוד למה שאפשר לחשוב, ההתפרצות המתוכננת-היטב של יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה לעברו של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית - רק עשויה להזיק לנתניהו. ניכר שראש הממשלה לא הוכן מראש לסערה שהתכוון אוחנה לייצר.
נאום ראש הממשלה בפתח כנס החורף של הכנסת נכתב מראש כך שנצטט ממנו את ההבטחות להעביר תקציב וחוק גיוס (כלומר, להמשיך את כהונת הממשלה), בצד הנזיפות הרגילות באופוזיציה. עוד חלק שנתניהו טרח להקדיש לו תשומת לב רבה בנאום - זה הנאום השלישי ברצף בו הוא עושה זאת מרגע חתימת עסקת החטופים – הוא הקריאה לאחדות ואיחוי קרעים. הנרטיב החדש של נתניהו אומר כך: המלחמה תמה, פנינו לשנה נוספת של כהונת הממשלה שבה נקרא להרגיע את הרוחות וננסה להרחיב את הסכמי אברהם.
כל אלה, כמובן, לא הגיעו לשולי הכותרות. אוחנה גנב את הפוקוס, באופן שבו הכי קל לגנוב פוקוס: הוא היה פרובוקטיבי יותר. ההחלטה לפנות לנשיא העליון בהשמטת תוארו, שעוררה מחאה מיידית באופוזיציה, נועדה במחשבה מתוכננת לעורר סערה. כך כמובן גם נאום השיבה-לרפורמה-המשפטית שאוחנה נשא מיד לאחריו. הפריימריז בליכוד קרבים, המאבק במערכת המשפט הוא מהדגלים של יושב ראש הכנסת הנוכחי, ואוחנה לא פספס את ההזדמנות.
"שופט בית המשפט העליון השופט יצחק עמית": כך הציג יו"ר הכנסת אוחנה את נשיא העליון @diklaaharon pic.twitter.com/ywGcp3q7S7
— כאן חדשות (@kann_news) October 20, 2025
אילו זה היה תלוי בראש הממשלה, הדבר האחרון שהיה רוצה שנדבר עליו הוא המאבק (הכושל) שניהלה ממשלתו בתחילת כהונתה בעוצמתה של מערכת המשפט. הוא אומנם מתכנן להעביר מהלכים שיקלו על ביטול משפטו, ובכללם פיצול תפקיד היועמ"ש לממשלה, אבל בדיוק משום כך האינטרס המובהק של נתניהו הוא לשקט תעשייתי והפניית תשומת הלב לנושאים המדיניים.
אלא שחברי מפלגתו לא משתפים פעולה. אוחנה, וגם לוין ורוטמן, החלו את מושב הכנסת בהצהרות כוונות לגבי חקיקה משפטית. לכל אחד מהם יש סיבות פוליטיות מצוינות להדגיש את הניסיונות הללו, בוודאי בשנת בחירות. לנתניהו מצידו, יש יכולת הולכת וקטנה לרסן אותם. פומבית הוא בוודאי לא יכול להתנגד לרעיונותיהם, המקובלים מאוד בימין, ולרמזים פרטיים אין סיבה שפוליטיקאים מיומנים יקשיבו.
כך, בחוסר רצון, עשוי שוב נתניהו לעוד עימות סביב מערכת המשפט. את הסיבוב הקודם, אפשר פחות או יותר לסכם בהפסד לממשלה. קשה לנחש מה תהיה ההשפעה של הפסד נוסף, סמוך לבחירות.
