טראמפ נשאל הלילה מה המשמעות של הצטרפות קזחסטן להסכמי אברהם כשיש לה כבר יחסים מלאים עם ישראל. הוא העביר את השאלה לסגנו וואנס שאמר כי זה מוסיף למומנטום של ההסכם, ואז לרוביו שר החוץ שאמר שהסכמי אברהם הם יותר משמעותיים מסתם שגרירויות, ובסוף טראמפ התבטא ואמר שהשוני זה בגלל התקיפה באיראן. ויש פה עוד נקודה: קזחסטן יצרנית האורניום הגדולה בעולם. בעבר, דו"ח סודי חשף שניסתה להעביר ב-2009 אורניום לאיראן. אם היא עם הסכמי אברהם, זה אומר שהנתיב הזה, כבר לא.
אגב, האיום האיראני היה מאחורי הקלעים אחד הזרזים לחתימה על הסכמי אברהם - בייחוד בתקופה שאחרי פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין. אבל למהלך הזה חוץ מכותרת גדולה, יש כרגע בעיקר משמעות של נרטיב, שלא נאמר יח"צ: טראמפ הוא נשיא שעושה שלום (גם בין מדינות שיש להן שלום!), ישראל היא שוב שחקנית על המגרש, ואם אפשר גם אצבע בעין לפוטין ולאיראן, אז למה לא.
וזה אולי הסיפור מאחורי הקלעים: ארה"ב מאוד רוצה להרחיב את הסכמי אברהם. זה היה נכון לפני המלחמה - זה היה נכון תוך כדי המלחמה, וזה נכון גם אחרי המלחמה. יש לא מעט מדינות שנמצאות בטמפרטורות שונות. באופן מסקרן משהו, דווקא סוריה - שמאוד צריכה את החיבוק של טראמפ - נמצאת בנקודת פתיחה גבוהה יותר בעת הנוכחית. לא להצטרפות להסכמי אברהם, אלא למיסוד הסכם ביטחוני משולש, שגם ירגיע את המצב באזור, וגם אולי יצור פתח תקווה להמשך.
אינדונזיה גם היא על הקווים: ראש המוסד פעל מול גורמים רשמיים במדינה בכל מה שקשור לאפשרות מעבר של עזתים למדינה, והאמריקנים עובדים על כך שאינדונזיה תקח חלק משמעותי בכוח הייצוב בעזה, שאמור להתחיל לפעול ממש בקרוב. נשיא אינדונזיה אף היה אמור לבקר בישראל, אגב הסכם סיום המלחמה, ודחה זאת אחרי האאוטינג הישראלי.
ותמיד תהיה לנו גם סעודיה. דווקא מי שהייתה הכי קרובה למהלך בתקופה שלפני 7 באוקטובר, עכשיו מתרחקת. גורמים המעורים בשיחות שהתנהלו בנושא אומרים לכאן חדשות כי אם פעם הסעודים הסתפקו באמירה כללית בנוגע לסוגיה הפלסטינית, יצירת מפת דרכים לעתיד משותף - עכשיו, בעיקר לאור דעת הקהל הפנימית של הציבור בעקבות המלחמה, הסעודים רוצים יותר. האם הטיוטה המתגבשת כעת במועצת הביטחון של האו"ם תספק אותם כדי לעשות עוד צעד לעבר הנורמליזציה? כרגיל במזרח התיכון, מדיניות ופוליטיקה ימשיכו להתערבב להן.
