פרשת הדלפת הסרטון משדה תימן הסעירה את המדינה וזכתה לתגובות רבות. כעת, לאחר שהתברר שהפרקליטה הצבאית הראשית לשעבר יפעת תומר-ירושלמי אישרה את ההדלפה, ועם תחילת החקירה נגדה - הרוחות סוערות פי כמה. שאלות רבות עלו בתקופה האחרונה - למה עשתה זאת? איזה יחס קיבלה מהמערכת? ומה הקשר ליועמ"שית?
למה היא עשתה את זה?
אחרי החשדות החמורים נגד לוחמי כוח 100 ומעצרם - ואסור לשכוח גם את המהומות והפריצה ההמונית לבסיס, אירוע שעד כה לא הפך לאישומים - היה "עליהום ציבורי" על הפרקליטות הצבאית ומערכת אכיפת החוק, כולל איומים אישיים על העוסקים בעניין.
הפצ"רית הסבירה כעת שניסתה להדוף תעמולה שקרית ומה שכינתה "מסע שיסוי והסתה חמורה, שפגעו פגיעה קשה ועמוקה בצה"ל וחייליו". הפצת הסרטון, לדבריה, נועדה להראות שלא מדובר בעלילת דם אלא אירוע חמור שחייב חקירה.
זאת גם הייתה הטענה במסגרת קו ההגנה של ישראל בהאג: שבניגוד למה שהעולם אומר עלינו, יש מקרים חריגים ובודדים של הפרות, וכשהם קורים - בודקים אותם פנימית ועל כן לא צריך התערבות בין-לאומית.
אלא, שבמקרה הזה - הסרטון עצמו עורר תגובות קשות בעולם.
הפצ"רית יכולה לעשות מה שנעשה בסביבת רה"מ - ולצאת מזה?
כאלופה בצה"ל תומר ירושלמי יכלה לטעון שמותר לה להפיץ חומר בנסיבות מסוימות.
בפרשת הדלפת המסמך לבילד הגרמני, נאשמים טענו שהניחו שזאת הייתה הוראה מטעם ראש הממשלה - כלומר המעשה "ברשות ובסמכות". אם כך, זאת טענה שעומדת גם לפצ"רית במסגרת תפקידה.
ספק אם זה היה עוזר לה ציבורית, בטח כשהתגלה הנזק בהפצת הסרטון - אבל משפטית זה כנראה היה סוגר את האירוע ומונע את ההסתבכות והחשדות הקשים והעיקריים - שקרים וטיוח זמן רב קדימה.
צה"ל, כמו גופים ורשויות אחרים, מפיצים סרטונים או מידע לציבור לא פעם דרך התקשורת.
הפרשה חמורה, אבל אל תהיו נאיבים. משתמשים בה למהפכה
יש פה סיפור גדול לא פחות מהסיפור (הגדול) של פרשת ההדלפה והטיוח. בצעד תקדימי שר המשפטים לא חיכה אלא מיהר למנות חוקר מטעמו לפרשה, השופט בדימוס אשר קולה. זאת במקום מערכת אכיפת החוק.
אי אפשר להתעלם מהרקע: הניסיון הבלתי פוסק להזיז את היועמ"שית מתפקידה, כשהיא מצדה טוענת שהסיבה האמיתית למהלך היא הרצון להזיז אותה כתובעת הראשית בתיק נגד ראש הממשלה, ולאפשר "מינוי מטעם" - גם שם.
אבל הלוחמים בכלל לא מואשמים באינוס
נכון, והפער בין החשדות לאישומים היה עניין של סנטימטרים בודדים. האישומים החמורים נגד לוחמי כוח מאה הם על חבלה חמורה והתעללות בנסיבות מחמירות. סעיף האינוס לא בכתב האישום, וננסה לומר זאת בשפה ניתנת לקריאה בפורמט הזה - כי התובעים חשבו שמורכב יותר להעמיד לדין בסעיף הספציפי הזה על אף הדקירה העמוקה והלא מקרית לדעתם באזור. התובעים חשבו שדי בסעיפים החמורים שישנם.
ומה יהיה עם התיק נגדם?
בשפה משפטית זה נקרא "טענת הגנה מן הצדק". בעברית, מדובר בטענה של ההגנה כי הפגמים בהתנהלות החקירה ובהעמדה לדין מצדיקים את ביטול המשפט. מאוחר יותר, גם התגלה כי העצור בשדה תימן שוחרר לעזה במסגרת עסקת החטופים. בהינתן שלא גבו ממנו עדות מוקדמת - יתכן שבזה הוכרע סופית גורל התיק לסגירה.
מה באמת הקשר בין הפרשה לבין היועמ"שית?
קודם כל - יש קשר טכני. את התשובה לבית המשפט, לפיה אי אפשר להגיע למדליף הסרטון, הגישה מחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה, בשם הפרקליטות הצבאית שלא מייצגת את עצמה בבג"ץ. לכן, כעת דורשים לבדוק אם ומה ידעו, או יכלו לדעת, בייעוץ המשפטי ובפרקליטות.
בנוסף, הפצ"רית היא מראשי מערכת אכיפת החוק, וכך גם היועמ"שית, עם לא מעט ממשקי עבודה.
אבל היא קיבלה חקירה נוחה יותר - בטח המערכת הגנה עליה
התשובה לשאלה הזאת היא - תלוי למה משווים. זה תלוי תיק, וכאן צריך לזכור שהפ"צרית הודתה למעשה מיד עם פיצוץ הפרשה, במסגרת מכתב ההתפטרות, עוד טרם הייתה חשודה.
בדרך כלל, תיקים אלו נחקרים מלמטה ועולים בסוף לראש. כאן "הראש" הודתה מיד באחריותה. לכן, במשטרה השקיעו בעיקר באיסוף הראיות מסביב, ורצו לעמת את הפצ"רית איתן.
למעשה, אילולא אותה היעלמות שלה בחוף הצוק, ייתכן שהיה לוקח עוד קצת זמן עד שהייתה נעצרת. אבל, היעלמות הנייד כמובן הוסיפה שמן למדורת הטיעונים והטענות נגד מערכת אכיפת החוק.
ועוד צריך לומר
בואו נצא מהפוזיציות והקונספציות. מותר לחשוב שיש פה פרשה חמורה, שמדובר ברעידת אדמה - ועדיין לא לצייץ ש"אפשר לחזור ללינץ'" דקה אחרי שהתברר שהפצ"רית בחיים. אפשר וחובה לחקור את החשדות החמורים, שיכולים להסתיים במאסר ממושך - ועדיין לזכור זכויות שעומדות לפצ"רית.
ובעיקר - זה יכול להיות הפתח לשיקום האמון במערכת, אם יצליחו להתאפק מלנצל את ההזדמנות לפגוע בו עוד יותר.
