יש טעם מצוין בטענות נגד הצורך בתחנת רדיו צבאית. האנומליה שהיא גלי צה"ל מייצרת תוכן נהדר, אבל הטענה העקרונית נגדה היא במידה רבה מוצדקת, ובוודאי שלא טיפשית או בלתי-כנה.
למעשה, זה נכון לטענות רבות של הממשלה המכהנת בתחומי התקשורת: יש בעייתיות בשיטת מדידת הרייטינג הנוכחית, והגיוני לגמרי לדבר על חלופות.
גם השאלה אם וכיצד ראוי לפקח על התוכן המשודר בערוצים היא שאלה דמוקרטית ראויה, בצד שאלה נוספת: האם אכן יש צורך בשידור ציבורי לפתרון כשלי השוק בתקשורת, או שפתיחת השוק וביטול ההשקעה הממשלתית תייצר פתרונות עדיפים. בכל אחד מהנושאים הללו בנפרד ראוי היה לקיים דיון ציבורי, שהעמדות בו מורכבות. רוב האנשים, לדעתי, יחזיקו בעמדות מעורבות בשאלות נפרדות.
אלא שניהול הדיון העקרוני יהיה טעות, מול ממשלה שמקיימת את כל המהלכים הללו (ואחרים) גם יחד. דרושה תמימות גדולה כדי להאמין שעמדתה העקרונית של הממשלה בכל אחת מהסוגיות בנפרד, מובילה בדרך מקרה לרצף פעולות שינטרל כלי תקשורת ביקורתיים, ויחזק מבחינה רגולטורית את ערוצי התקשורת הנוחים לשלטון הנוכחי.
המציאות כמובן הפוכה: לצורך המטרה שסומנה מראש, גוייסו לצרכים רטוריים טיעונים כשרים כשלעצמם בכל אחת מהדילמות שהועלו על הפרק בתחום התקשורת, בתקווה לדון בכל אחת מהן לגופה. כך, דווקא הדרישה לענייניות בניהול הדיבייט הציבורי בנושא – מובילה לתוצאה בלתי עניינית, ובלתי רצויה.
יום אחד, כשהלך הרוח הפוליטי לא יקרא יותר למתקפה רבתי על כלי התקשורת, בצד מהלכים להחלשת מוסדות ציבוריים ביקורתיים מסוגים אחרים, נצטרך לנהל את הדיון על גלי צה"ל.
אני לא בטוחה מה תהיה עמדתי בנושא, כי היא תלויה בגורמים נוספים. עד שהיום הזה יגיע, ראוי להתייחס למהלכי הסגירה של תחנת הרדיו הצבאית בהתאם לכוונות שעומדות מאחוריהם: ניסיון נוסף להיאבק בכל גוף שלא מביע תמיכה אוטומטית בממשלה המכהנת.
גילוי נאות: הכותבת שירתה בעבר בגלי צה"ל.
