לאורך שנים ארוכות סובל המאבק על יוקר המחיה בישראל מבעיית פופוליזם שמכשילה אותו מיסודו. הסיבה לזה נעוצה כנראה בשורשים הסוציאליסטיים של מייסדי המדינה, ובהתקבעות הדימוי של חקלאים עבריים השומרים על הגבולות כחלק אינהרנטי מהקופי-רייטינג של הציונות.
בילדותנו אולי הצטיירה פשטות רכה, שבה האיכר מצמיח לנו לחם שנהיה גדולים, אבל מאז התבגרנו. אנחנו יודעים שהאיכר לא חורש את האדמה, אלא פועלים מתאילנד, שמאכילים את חיות המשק במזון מיובא מאוקראינה ומשקים את האדמה במים מותפלים ממתקנים יקרים, מכיוון שהמשאבים הטבעיים בארצנו היפה פחות מתאימים לחקלאות מהסוג הזה. וכשתשומות הייצור יקרות, כך גם המוצר.
אילו היה אפשר להתאים בדיעבד את עולם האסוציאציות ולשוות תדמית רומנטית דווקא למפתחי מוליכים-למחצה כחלוצים האמיתיים בארץ ישראל, כנראה שהיה פשוט יותר להוריד את המחירים בסופר. מכיוון שאי אפשר, מוצאות את עצמן קבוצות חברתיות כמו אנשי הציונות הדתית בדילמה ערכית כשרפתנים מבקשים הגנה כלכלית על תוצרת בשם השמירה על הגבולות ועל "ביטחון המזון".
הרעיונות של כלכלת שוק-חופשי, נדמים כאילו הם מתנגשים באתוס הישראלי המשותף. מבוכה מהסוג הזה מובילה למדיניות מבולבלת, וזו כנראה סיבה אחת שממנה תקציב המדינה הנוכחי כולל בערבוביה מהלכי תכנון-מרכזי בוטים, בצד יוזמות חשובות כמו הרפורמה בחלב.
סיבה מרכזית נוספת לערבוב היא האילוצים הפוליטיים: סמוטריץ' חולק קואליציה (לא להלכה אך למעשה) עם המפלגות החרדיות, שעמדותיהן הכלכליות המוצהרות נמצאות שמאלה ממנו בהרבה, וגם עם הליכוד, שכולל קבוצות מתפקדים מהלובי החקלאי. ובעוד שאת עולם הדימויים מימי ההתיישבות העובדת קשה לשנות, את הבריתות הפוליטיות דווקא אפשר.
האופוזיציה הנוכחית כוללת גם היא תמהיל רחב של עמדות בתחום הכלכלי, מכיוון שמדיניות כלכלית היא עדיין לא הנושא המרכזי שבשמו הולכים לקלפי בישראל. יש באופוזיציה, כמו בקואליציה, אנשי שמאל כלכלי מובהקים - והקריאה הבאה לא מיועדת בעבורם. היא מיועדת בעבור אביגדור ליברמן ועודד פורר, למשל, שניסו בממשלה הקודמת לקדם רפורמה בפירות ובירקות, עד שבוטלה בידי הממשלה הנוכחית. חברים נוספים ב"יש עתיד" יוכלו להצטרף.
אנא, חברי האופוזיציה מהימין הכלכלי: תמכו בסמוטריץ' ברפורמה בחלב, מול שותפיו החרדים. הבטיחו להצביע בעד הסעיף התקציבי הזה בכנסת, אחרי שאושר אתמול בממשלה בקושי רב.
זו בקשה שמגלמת חוסר הוגנות, כמובן, וגורל הרפורמה בחקלאות מימי הממשלה הקודמת הוא רק דוגמא אחת לה. חברי הממשלה הקודמת לא זכו לתמיכה דומה מחברי הממשלה הנוכחית, גם במהלכים מוסכמים. במידה רבה, הטענה המרכזית כלפי האופוזיציה הנוכחית היא שהצבעה עניינית בכנסת היא סוג של רכרוכיות פוליטית שלא מאפשרת מאבק פרלמנטרי יעיל (והטענה אפילו מקובלת עליי בהקשרים אחרים).
עדיין, משימת הפחתת התכנון במשק החלב היא חשובה מספיק כדי לחרוג מעט מכללי המשחק. המציאות של מחסור בחלב ושמנת בזמן שמכסות ייצור מונעות את שיווקם הוא אבסורד שלא יכול להיות מקובל על הציבור ונבחריו. אם יש צורך בתירוץ פוליטי, תלו אותו באפשרות לסכסך בין מרכיבי הקואליציה. יהיה עצוב מאוד לראות עוד רפורמה שבכוחה להוזיל משמעותית את המחירים לצרכן נכשלת בכנסת, גם כאשר יש לה רוב אידאולוגי בין הח"כים.
