מפלגת "ביחד" היא פתרון שנוצר בלית ברירה לתיקו המקסיקני בין שלוש הדמויות המרכזיות בגוש. בנט ולפיד קרצו אחד לשני, הסירו בבת אחת את אקדחיהם המכוונים זה לזה וכיוונו אותם לאיזנקוט. זה מהלך שעלול לדחוק את הרמטכ"ל לשעבר לאיחוד משולש בתנאים גרועים משקיווה, ובתרחיש מסויים, אם כי פחות סביר, יכול דווקא לפנות לו מקום במפת המנדטים לריצה עצמאית במפלגה קטנה יותר. בכל מקרה, מעכשיו, כמעט כל מנדט שיהיה רשום על שמו יאבד לבנט-לפיד ולהפך. מדובר במשחק סכום-אפס.
הסדר המחודש בגוש מתנגדי נתניהו מותיר חלל דווקא בכנף ימין. בנט ולפיד מקווים כנראה שליברמן יאסוף את קולותיהם של מצביעי הימין הליברלי שעוד שקלו להצביע לבנט, אבל לא מעכלים את לפיד.
אלא שרבים מהמצביעים האלה מחפשים אפשרויות חדשות, או שהם מסורתיים מדי לתפישתם כדי להצביע "ישראל ביתנו". האפשרויות האחרות שיוצעו להם, הן במפלגות שאין להן נאמנות אוטומטית ל"גוש בנט".
בני גנץ ויועז הנדל (כל אחד לחוד ואולי בקרוב יחד), מקווים להציע בית לימין הליברלי בלימבו שבין הגושים. קבוצת הפוליטיקאים יוצאי "הליכוד" - בראשם ארדן, כחלון ואדלשטיין - מדברים ביניהם על הקמת מפלגה שתתמקם במרחב דומה. גם נתניהו ואנשיו ממשיכים להשתעשע ברעיון הקמת מפלגת לוויין שתחבור לקואליציה, ובראשה דמויות כמו עופר וינטר ודדי שמחי.
התוצאה היא אלקטורט קטן יחסית, כ-4 מנדטים פחות או יותר, שצפוי להיות המחוזר ביותר במערכת הבחירות הקרובה, מפני שבכוחו להכריע אותה. אלא שכאן נבדלות הטקטיקות העדיפות של כל אחד מהגושים: בעוד שבגוש בנט יקוו להוביל את המנדטים הללו למפלגה שתחבור אליהם אחרי הבחירות, לנתניהו יש דרך נוספת לניצחון: לדחוק את קולות הימין הליברלי, בדרך זו או אחרת, אל מתחת לאחוז החסימה.
הוא כבר הצליח בזה בעבר, בגלגול הקודם של בנט עצמו כ"ימין החדש". כמו אז, גם היום - תוצאה כזאת לא תאפשר הקמת ממשלה שאיננה בראשות נתניהו. כך, עלול הקהל המשפיע ביותר על גורל מערכת הבחירות, להפוך לקהל היחיד שיוותר ללא ייצוג בכנסת הבאה.
