לא חסרים נימוקים לדחיית בקשת החסינות של חברת הכנסת טלי גוטליב מוועדת הכנסת היום, שנוגעים למעשה שלה עצמו: חשיפת זהותו של איש שב"כ. ראש שב"כ דוד זיני תמך מאוד בהגשת כתב האישום, כדי שלא לנרמל חשיפת אנשי שירות.
נוסף על כך, פעמים רבות הובהר לגוטליב שהעלילה שהיא מפרסמת לגבי הלוחם לא הייתה ולא נבראה, ואישור לכך הגיע גם בחתימת שר הביטחון על תעודת החיסיון, שתאפשר להשתמש בבית המשפט בראיות חסויות כדי להוכיח שגוטליב לא דיברה אמת. למרות זאת, חברת הכנסת לא מחקה את הפוסט אלא להפך: היא הוסיפה להתעקש על זכותה להשמיץ ולגלות ברבים את זהות איש הביטחון.
עדיין, הנימוק המרכזי לדחייה, ולו מטעמים אינסטרומנטליים, אמור להדרש על ידי הקואליציה. הצעת החוק המרכזית שמקדמת גוטליב עצמה היא זו שדורשת הצבעה ברוב של 75 חברי כנסת כתנאי לחקירה או העמדה לדין של חבר כנסת. גוטליב גם הסבירה שההצעה נולדה בעקבות ניסיונה האישי: אחרי שזומנה לחקירה, החליטה חברת הכנסת שמן הראוי שלא ניתן יהיה לזמן אותה.
באופן שלא יכול להתיישב עם הדרישה לתיקון החוק, טוענת היום חברת הכנסת את ההפך הגמור בבקשתה לחסינות. אליבא דגוטליב, חשיפת שמו של איש שב"כ הייתה נחוצה לה לצורך מילוי תפקידה, טענה מופרכת כשלעצמה, ולכן היא חוסה תחת ה"חסינות המהותית" של חברי הכנסת.
לכן – כך הסבירה – סרבה להתייצב לחקירתה במשטרה, או לשימוע שלפני הגשת כתב האישום. אם הפרשנות הנכונה לחוק הקיים מרחיבה את ה"חסינות המהותית" עד כדי כך שנדרשת הצבעה בכנסת כתנאי לזימון חבר כנסת לחקירה, רק כדי לקבוע אם החסינות אכן חלה, הרי שלכאורה אין שום צורך בתיקון החוק. אלא שהדין, לפחות נכון להיום, אינו מאפשר "פטור" אקס-אנטה לחברי כנסת. גם גוטליב יודעת את זה, אחרת לא הייתה מגישה את הצעת החוק.
לכאורה בהצעה עצמה, מבחינה עניינית, לא מיותר לדון. עד 2005 המצב החוקי היה דומה לזה שגוטליב מבקשת, והיועמ"ש לממשלה נדרש לבקש מהכנסת להסיר חסינותו של ח"כ. ברירת המחדל התהפכה, כך שהח"כ הוא זה שצריך לבקש את החסינות, בעקבות הביקורת הציבורית אחרי שהכנסת סרבה להסיר את חסינותם של ח"כים חזן וגורולובסקי ב"פרשת ההצבעות הכפולות".
הטיעון של הקואליציה, אילו היה נטען בצורה קוהרנטית, הוא כי המתיחות הנמשכת בין הרשות השופטת למחוקקת מחייבת היפוך מחדש של נטל השכנוע. היועמ"שית יכולה לפרש הדלפת פרוטוקולים מוועדת החוץ והביטחון למשל, כעבירה במסגרת תפקידו של ח"כ, ויכולה אחרת. הדיון בשאלה אם ראוי שהיועמ"שית תכריע בסוגיה או הכנסת עצמה, הוא בליבת הפולמוס של הרפורמה המשפטית.
אלא שכל זה הוא פלפול תיאורטי שמתנפץ אל מציאות הדיון היום בוועדת הכנסת. במסגרת הפסטיבל הפרלמנטרי שבו מאשימים בגלוי את מערכת המשפט בסיוע ל"בגידה" סביב 7 באוקטובר, בכירי הקואליציה מתייצבים כדי להביע תמיכה, וחברת הכנסת המבקשת מציגה טיעון שחותר תחת הצעת החוק שלה עצמה – איש לא יכול לחשוד במניע ענייני של הקואליציה לעיסוק בסוגיית החסינות לחברי כנסת. כך, הדיון שיזמה גוטליב הוא ההנמקה הטובה ביותר נגד חוק החסינות שלה עצמה.
