בני גנץ שבר היום שיא אולימפי נוסף ועצוב: בתוך קצת יותר משנתיים הוא הצליח לאבד כ-40 מנדטים בסקרים. לא כל כך מזמן בני גנץ עוד נתפס כמבוגר האחראי, כשנכנס תחת נתניהו לממשלת האחדות אחרי טבח 7 באוקטובר. לאחר מכן הוא נסק לפסגת המנדטים והסקרים ניבאו כמעט בוודאות שיהיה ראש הממשלה הבא. אז איך האיש שאמור היה להנהיג את המדינה סיים היום בפרישה רועמת - כשהוא אפילו לא מצליח לעבור את אחוז החסימה?
בני גנץ שכח את מה שהבוחרים שלו זוכרים היטב - לא חוזרים על אותה הטעות פעמיים. גם בממשלת הקורונה וגם בממשלת האחדות בתחילת המלחמה, גנץ קיבל אשראי ציבורי מהבוחרים שלו ״להיכנס מתחת לאלונקה״. אבל בשני המקרים, הציבור שלו ציפה ממנו לצאת מהעסקה מוקדם יותר. הוא רצה לראות את גנץ יוצא בזמן ומפיל את נתניהו, במקום לראות את נתניהו מפיל את גנץ.
לסחורה הזו, של אחדות ומתינות, יש הרבה מאוד קונים בשעת חירום. אבל ברגע שהתותחים מפסיקים לרעום, והמצב קצת נרגע, מחנה השינוי רוצה לראות את הנציג שלו בורח בזמן ומפיל מכה מכריעה על המנהיג הבלתי מעורער של הימין.
עד לרגע האחרון גנץ עוד התייעץ עם אנשיו. מסר האחדות עוד מבעבע בו והוא מאמין שיש בו צורך אקוטי גם היום. אלא ששלוש שנים אחרי פרוץ המלחמה, שעתה של האחדות דעכה והעימות הציבורי חזר. דהיינו - המסר של גנץ היה מנצח בחירות בדצמבר 2023, אולי אפילו במאי 2024. אבל כשהחטופים כבר כאן וראשי ארגוני הטרור שוכבים עמוק באדמה - הציבור הישראלי חוזר לפילוג הישן, ורוצה לראות הכרעה.
מעניין להיבט על הקצב המסחרר שבו מחליף מחנה המרכז-שמאל בישראל את מנהיגיו. מספיק להביט בארבעה-עשר ראשי מפלגת העבודה שהתחלפו, בזמן שבליכוד כיהנו ארבעה בלבד מאז קום המדינה. רק בשנתיים האחרונות גנץ ירד מהבמה לטובת נפתלי בנט שסומן כמחליף הראוי לנתניהו, והוחלף גם הוא בגדי איזנקוט. המחנה הכי פחות סלחני בפוליטיקה הישראלית מחליף את העומדים בראשו כמו גרביים, נוטה לערוף את ראשיהם במהירות וממליך משיח חדש תחתם. בעשור האחרון אלו היו גם הרצוג, אבי גבאי וציפי לבני, לצד שחקני משנה שהתמודדו מולם על ההנהגה.
בצד השני - נתניהו נותר יציב על הכיסא. גם כעת, בשעה שמחנה אחד מתלכד סביב מנהיג ברור, בגוש השינוי עסוקים עדיין במשחקי חצי הגמר, ומסרבים להסכים על מועמד אחד ברור לראשות הממשלה.
בעולם כזה, גנץ היה עוד שם אחד ברשימה, מישהו שלרגע אחד נגע בתהילה, ואחר כך נעלם כמו אלו שלפניו ואחריו. זו הטרגדיה של בני גנץ. האיש היחיד בישראל אי פעם שהושבע לתפקיד ראש הממשלה (החליפי), ולא כיהן בתפקיד אפילו יום אחד. הוא תמיד עשה את המעשה הנכון, ודבק בו מספיק זמן עד שהציבור החליט למאוס בו ולהמשיך הלאה.
