פעם, לפני שנים, נהגו אנשי ההרס, הזדון והשחיתות השלטונית – בהם שרים, חברי כנסת, ועסקנים פוליטיים מפוקפקים - לעשות את מעשי הנבלה בהסתר. הרחק מהעין הציבורית, הרחק מהזרקורים. הם לא רצו שיראו אותם, שיצלמו, שיחשפו את עולם המושגים החולני והמעוות שלהם. הם לא העזו לפגוע בגלוי בעולם הערכים הכי בסיסי של מדינה דמוקרטית. הם פחדו שיקשרו אותם אל עמוד הקלון הציבורי, שימרחו אותם בזפת ובנוצות, שיבעטו אותם הביתה. הבושה ניצחה אותם – לפעמים אפילו הרגה. בכמה מקרים אנשים שלחו יד בנפשם.
המנוולים של היום, אנשי הלובי לעידוד השחיתות השלטונית בקואליציה, שינו את כללי המשחק. הם חצופים, הם עזי פנים, הם חסרי קווים אדומים – הם כבר לא מתביישים. הם סוגדים לראש הממשלה, בנימין נתניהו, הם רומסים למענו את שלטון החוק, הם הורסים את שמורות הטבע האחרונות של השירות הציבורי. זה אחד הדגלים שלהם.
התוצאה: נתניהו זוקף ראש, מנסה להפוך את השחיתות לנורמה, מסית וקורע את העם כדי למלט את עצמו מאימת הדין. הישרדות היא שם המשחק, ובמשחק הזה המטרה מקדשת את כל האמצעים. אחריו המבול.
ואכן, נושאי כליו של ראש הממשלה עומדים בגאון על המקפצה ומשתינים ממנה על שרידי שומרי הסף: על המשטרה, על הפרקליטות, על מבקר המדינה, על היועץ המשפטי לממשלה, על המפכ"ל, על התקשורת החוקרת – על מי שאינם מוכנים להיות חותמות גומי של השלטון. על מי שאינם מוכנים למעול בתפקידם.
הם עושים זאת בשמחה מופגנת, באמצעות חקיקה מטורפת, באמצעות ניצול לרעה של כוחם הפוליטי. הם מתנהגים כמי שהכול מותר להם.
באקלים זה, מה הפלא שהם לא מתביישים לשקר לציבור במצח נחושה, ולטעון שהם דואגים לציבור כולו, ולא לראש הממשלה הטובע בים חשדות השחיתות? מה הפלא שהם לא מתביישים לטעון שהיוזמה לביטול המלצות המשטרה, נובעת מהרצון להגן על מיליוני אזרחים במדינה ולא חלילה על משפחת המלוכה מרחוב בלפור? מה הפלא שהם מתייחסים אל אזרחי ישראל כאל עדר של כסילים שאפשר למכור לו הכול?
אין פלא. ואכן זה מה שקורה.
מנסה להפוך את השחיתות לנורמה. ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
איך המטרייה האנושית הבריונית של נתניהו מנסה בנסיבות האלה לכבות את להבות החוק המושחת? איך אנשי חצרו מנסים להצדיק את חוק איסור פרסום המלצות המשטרה בתיקים של אישי ציבור? בין היתר בתירוץ הבא: "במדינת ישראל נסגרים 80% מהתיקים שבהם מגישה המשטרה המלצות להגשת כתבי אישום", הם מדקלמים את דף המסרים. "תראו בכמה אנשים דבק הכתם".
מה שוכחים מפיצי הרעל לספר לציבור? שברוב המכריע של התיקים שמעבירה המשטרה לפרקליטות, לא מתפרסמת בתקשורת המלצת החוקרים; שרבבות תיקים שבהם נדחתה ההמלצה, הם של עבריינים סדרתיים – מכאן שאת השם הטוב שלהם הם איבדו בתיקים שבהם הורשעו; שרבבות תיקים נסגרים מחמת חוסר עניין לציבור, בריחת עדים, שיבושי חקירה, מוות של עדים ואובדן זיכרון של האחרונים מחמת איומים. לא כצעקתה. ודאי שלא משום שנרקמה נגדם חלילה עלילה.
כלומר, החוק הפרסונלי החדש, הרטרואקטיבי, שמותר להניח שייפסל בבג"ץ, תפור למידות נבחרי ציבור. הוא מבקש להציל ראש הממשלה ונבחרי ציבור מיוחסים; הוא מבקש למנוע את חשיפת מעשיהם – הוא מצטרף לחוקים מושחתים אחרים שעלולים להפוך את ישראל לרפובליקת בננות. למדינה שבה מותר לראש ממשלה לקבל שוחד בלי לשלם על כך מחיר.
