צריך להודות על האמת - לא מירי רגב היא ליבת הסיפור בשאלה הרת הגורל מי יישא את הנאום המרכזי בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל. שרת התרבות היא לא בעלת זכות היוצרים בשערורייה הזאת. אסור לנו להתבלבל. אסור לנו לבלבל.
נכון, רגב היא חובבת פרסום, מצלמות, מיקרופונים, אולפנים, סקנדלים מביכים. היא פוליטיקאית המזכירה לנו מוכרת בחנות של "הכול בשקל", שמגיעה לעבודה מדי בוקר עם קופסת גפרורים בידיים. רוכלת מליגה ג' שכדי למכור את מרכולתה הפוליטית נאלצת לצרוח עד לב השמיים. רוכלת, שבניגוד לרוכלים רבים אחרים, שכל ישר אינו הצד החזק שלה. גסות רוח – דווקא כן.
נכון, אין שום קשר בין רגב לתרבות, חינוך, הגנה על זכויות אזרח, חמלה ורגישות לשלטון החוק. אין חיבור בינה לבין הערכים החשובים האלה. רגב הצליחה להפוך את עצמה כבר מזמן לפרודיה, לקריקטורה פוליטית, לליצנית שאין שנייה לה בכנסת ובממשלה, לבדיחה מהלכת. היא הפכה לעוד נושאת כלים של המשפחה המלכותית, ולא המוצלחת שבהם. נוח לנו להתגולל עליה, נוח לנו להשתלח ביצירה המפוקפקת - נוח לנו למרוח אותה בזפת ובנוצות. היא מתנהגת כמטורללת, היא מזמינה זאת. אבל אסור לנו להתבלבל: היא לא העיקר.
האזינו לגבאי בכאן רשת ב': "מירי רגב - מפיקת אירועים על תקן שרה"
גיבור השערורייה הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הוא זה שצירף עסקנית כזו לממשלה, שהפקיד בידיה את תיק התרבות, שהפך אותה בדרכו לקומיסרית התרבות של מדינת ישראל. נתניהו מתנהג כמי ששלח אותה לשכב למענו על הגדר, להיפצע ולשלם מחיר אישי כבד.
נתניהו הוא הסיפור האמיתי, כי הוא מעמיק בעזרתה את הקרע בעם, כי הוא מסית בעזרתה נגד המחנה היוני, כי הוא מלבה באדיבותה את אש השנאה והאלימות המילולית – כי הוא קם עכשיו על יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, שחטא חטא נורא: הוא סירב לשנות את הנוהל ואת הכללים בטקס הדלקת המשואות. כללים שנשמרים כבר 70 שנה.
הרושם הוא שרדיפת הכבוד והשררה מעבירה את ראש הממשלה על דעתו. אחרת, נתניהו כבר היה קורא לחיילת הנאמנה שלו ואומר לה בצורה ברורה: חדל אש יקירתי. חדל התנפלות על אדלשטיין. חדל עלבונות, איומים והסתה נגד מי שעומד בראש בית המחוקקים.
אילו נתניהו היה מנהיג ראוי, רציני ושקול – הוא היה מכבה את הדליקה מיד. "בדומה לכבוד נשיא המדינה, ראובן ריבלין", הוא היה כותב בהודעה מטעמו, "אין לי כוונה לשאת נאום בטקס הזה. די לי באין סוף במות שעומדות לרשותי. אין לי רצון לזרוע עוד פילוג ושנאה. אני חושב שכללי הטקס חייבים להישמר".
כמה פשוט, כמה מתבקש, כמה קל לביצוע. רק שנתניהו, כמו נתניהו – זה שלמדנו להכיר כרודף שררה, כבוד וטובות הנאה - לא ממהר לוותר. הוא שותק, והתשובה לשתיקה שלו צריכה לבוא מכל חברי הכנסת: עליהם להחרים את הטקס. עליהם לבודד את מפזר הרעל. עליהם להתרחק מהרודן הזה.
