זה כמה חודשים שההערכה במערכת הפוליטית היא כי הפיצול של גדעון סער מהמחנה הממלכתי הוא שאלה של "מתי" ולא של "אם". הערב סער השיב: עכשיו.
היו לו כמה סיבות לבחור בעיתוי הזה, והראשונה בהן היא כנראה ההבנה שהבחירות קרבות, והרצון להקדים מתחרים פוטנציאליים. במחנה הממלכתי אומרים בינתיים שלא יעזבו את הממשלה עד לסיום המלחמה, אבל ככל שהמלחמה מתארכת ועצימות הלחימה דועכת, ההבטחה הזאת הופכת שברירית יותר.
> לכל העדכונים - עקבו אחר ערוץ הוואטסאפ של כאן חדשות
סער מזמן ביקש למצב את עצמו ואת מפלגתו כאלטרנטיבה ימנית לנתניהו. תחת הכותרת "ימין ממלכתי" - מתייצב הערב סער ראשון במשבצת שאליה שואפים רבים מפליטי המערכת הפוליטית מימין, ומאלה שעורגים אליה מבחוץ. נפתלי בנט, יוסי כהן, איילת שקד ואחרים - יצטרכו עכשיו לקיים מגעים עם גדעון סער, במוקדם או במאוחר, אם ירצו להכנס לזירה. במקרה כזה, סער ינהל את המשא ומתן מעמדה משופרת, כשהוא עשוי ליהנות בסקרי המנדטים מהיותו הראשון שמציג חלופה ימנית לליכוד.
שנית, ואולי בניגוד למצופה, סער זיהה את העובדה שהתחזקותו הפוליטית של בני גנץ לא דבקה בו. הוא נתפס עד כה כמעין כנף-ימין מודבקת ברישול למחנה הממלכתי, ולא הייתה לו השפעה משמעותית בממשלה. גרוע מכך, רבים מהמצביעים שאמורים היו להיות "קהל הבית" מבחינת סער - כעסו על העמדות שהביעו גנץ ואיזנקוט בקבינט, כמו שנראה בסוגיית עסקאות החטופים. מהסיבה הזאת, הוסיף סער הערב בקשה פומבית מהליכוד: לצרף אותו לקבינט המלחמה.
ההבנה שהישארות במצב הקיים לא תועיל לו לטווח הארוך, הצטרפה השבוע לניצחון של לא מעט ממועמדיו בבחירות המקומיות. כבוגר הליכוד, סער יודע היטב עד כמה כוח ברשויות המקומיות ניתן לתרגום לזירה הארצית במהלך קמפיין בחירות, בעידוד הצבעה של תומכים פוטנציאליים, וביצירת מהלכים בשטח. מעודד מהתוצאות בגדרה, אילת ורמת גן, סער החליט לצאת לדרך החדשה.
עכשיו צפוי להתחיל בין סער לנתניהו משחק פוליטי מעניין: נתניהו ינסה לחבק את עמיתו הפורש, ואילו סער - יצטרך ללהטט בין קריצה לחובבי הליכוד, לבין הסתייגות בריאה מהעומד בראשו. העתיד הקרוב צפוי לכלול קריאות לסער מטעם הקואליציה לקחת חלק פעיל יותר בקבלת החלטות בממשלה, ואולי אפילו לקבל תפקידי שרים ביצועיים. בליכוד שוקלים ברצינות להיענות לבקשת סער להצטרף לקבינט המצומצם, כדי להחליש ולדלל את כוחו של גנץ. במפלגת השלטון גם לא ויתרו על הרעיון שסער יחזור בסופו של דבר הביתה.
בהנחה שאין לסער כוונות לחבור ברגע האחרון לליכוד - וזו אפשרות שבמערכת הפוליטית איש לא ממש הוריד סופית מהפרק - הוא ימצא את עצמו בעמדה משונה, שנובעת מכך שקהל היעד שלו אמביוולנטי בשאלת נתניהו. יש בו מי שיעדיפו להצביע לגנץ, בהיעדר מפלגת ימין מובהקת, ובלבד שלא יצטרכו להצביע ביבי. הציבור הזה יקיא את סער במהירות אם יראה בו מי שעשוי לחבור לראש הממשלה המכהן. לעומתם, אחרים שעשויים לתמוך בסער, דווקא מסתייגים מהפגנות קפלן, רוצים לשמוע על האחדות שאחרי 7 באוקטובר ולא יהיו סבלניים לאמירות קשות כלפי הליכוד.
האחרונה שניסתה לפנות במקביל לשני הקהלים הללו הייתה איילת שקד, שמצאה את עצמה בתום הניסיון הזה הרחק מחוץ לזירה הפוליטית. למוד ניסיונות וכשלונות, סער שואף לנסות שוב.
