חצי שנה לתוך המלחמה, וקהיר הפכה למקום המקלט - של עזתים שיכולים להרשות לעצמם. שוחחנו עם שלושה שיצאו מעזה, כולם הגיעו לקהיר ממש בימים האחרונים, אחרי שישה חודשים ברצועה. "גופנית אנחנו כאן, אבל המחשבות והלב שלנו בעזה. יצאנו בכורח, לא ברצון", סיפרה לנו תושבת שכונת שג'אעייה לשעבר שהגיעה לקהיר עם בעלה וארבעת ילדיה.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
תפסנו את העזתים בטלפון בין ניסיונות חיפוש עבודה לראיונות אצל הרשויות במצרים כדי לקבל אשרת שהייה, ואחרי שהוציאו סכומי כסף גדולים כדי לעבור את הגבול. "הייתי צריך לשלם הרבה כסף כדי לצאת. החברות המצריות דורשות חמשת אלפים דולר על כל מי שיוצא, אבל חיים בערך, שאר המשפחה ברצועה", סיפר תושב שכונת רימאל שיצא גם הוא, עם אשתו וילדיו.
העזתים עברו חצי שנה של מלחמה, אבל כשזו התחילה, עם מתקפת הפתע והטבח הנורא של חמאס – הם לא חשבו שככה ייראה העתיד. אותה תושבת שג'אעיה התגוררה סמוך מאוד לישראל, היא כבר התרגלה לעזוב את הבית כשהחלו מבצעים, אבל המלחמה הזו הפתיעה גם אותה. במהלך המלחמה התגוררה שלושה חודשים באוהל בח'אן יונס ובאותו הזמן קיבלה את הידיעה שאחיה, אשתו וילדתם בת עשר נהרגו בהפצצה בצפון הרצועה וגופותיהם עדיין תחת ההריסות.
גם השניים האחרים איבדו בחודשים האחרונים קרובי משפחה. חוץ מההפצצות והקושי למצוא מזון, העזתים תיארו גם מצב של כל אדם לעצמו: "ברור שיש אנרכיה ביטחונית, את מדברת על מאות אלפי אנשים במרכז הרצועה ומיליון באזור רפיח, ישראל הרגה את המנגנונים הביטחוניים והמשטרתיים, ויש מליציות וקבוצות קטנות חמושות שהשתלטו על חלק מהסיוע", סיפר לנו תושב דרום הרצועה לשעבר.
העזתים איתם שוחחנו היו בקשר עם ישראלים או עם ארגונים בינלאומיים לפני המלחמה. כשנשאלו על עתיד שבו יוכלו לחזור לעזה, כולם דיברו על פתרון – ופתרון מדיני. שאלתי את תושבת שג'אעיה על טבח שבעה באוקטובר והיא ענתה: "לא כולנו חמאס. אני נגד הרג אזרחים, ישראלים או פלסטינים, או כל הרג של כל אדם בעולם. עייפנו, עייפנו. אנחנו רוצים פתרון, רוצים לחיות".
עשרות עזתים יוצאים מהרצועה בכל יום בארבעת החודשים האחרונים, מספרם הגיע כבר ליותר מעשרת אלפים. מי ששוחחנו איתם הם ברי המזל, בעזה נשארים אלו שאין להם ברירה.
עוד בנושא
מצרים נערכת להגירה של מאות אלפים מעזה בתחילת 2024
